ישראל נמצאת בשליש התחתון בדירוג מדינות ה-OECD בהוצאה הלאומית על בריאות, כך עולה מפרק הבריאות בדו"ח מצב המדינה 2023 של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
עוד בעניין דומה
מצבה של מערכת הבריאות, עם המחסור ההולך ומחריף בכוח אדם והשיעור הנמוך של מיטות אשפוז מצד אחד, והירידה הניכרת בתמותת תינוקות ועלייה במספר הרשיונות החדשים לעסוק ברפואה מצד שני, מוגדר בדו"ח כ"נורמלי הישן". זהו המצב לפני מגיפת הקורונה המאופיין בשיעור נמוך של הוצאה ציבורית על בריאות. "הנורמלי החדש", כהגדרת חוקרי מכון טאוב, הוא העידן שלאחר משבר, התקֵף גם במציאות של מלחמה, עם תכנון לטווח ארוך להתמודדות עם האתגרים הישנים והחדשים.
בשל המלחמה פורק הדו"ח לפרקים שבכל שבוע מפורסמים שניים מהם. בפרק שעוסק בבריאות וכותרתו "מערכת הבריאות בישראל: בין הנורמלי החדש לנורמלי הישן", מציגים חוקרי מרכז טאוב, פרופ' נדב דוידוביץ', נתן לב וד"ר ברוך לוי, את מצב הבריאות ומערכת הבריאות בישראל ערב המלחמה עם נתונים והשוואות בנושאי כוח אדם, מיטות, נתוני תחלואה בקורונה ותמותה וכן חלק מהבעיות והאתגרים והנסיונות להתמודד עימם.
מחברי הדו"ח התייחסו גם לסיבות של מטופלים בישראל לוותר על טיפול והם מציינים כי זמני המתנה ארוכים הם הסיבה העיקרית לוויתור על טיפול רפואי – 35% מהמבוטחים בוחרים לוותר על טיפול רפואי מסיבה זו. סיבות נוספות הן המרחק מהבית (19%) והתשלום הנדרש (12%).
הוצאה לנפש ומימון
בשנת 2022 עמדה ההוצאה הלאומית על בריאות במחירים שוטפים על 132.6 מיליארד שקל. במחירים קבועים מדובר בגידול של 0.8% ביחס לשנת 2021, אך ההוצאה לנפש ירדה ב-1.1%. שיעור ההוצאה הלאומית על בריאות בשנת 2022 עמד על 7.3% מהתמ"ג, לעומת 9.3% בממוצע במדינות ה-OECD ו-16.6% בארה"ב.
בשיעור ההוצאה הציבורית על בריאות מתוך ההוצאה הלאומית, ישראל נמצאת במקום נמוך אף יותר, ורק פורטוגל, קוריאה הדרומית וצ'ילה נמצאות מתחתיה. כ-23% מההוצאה הלאומית על בריאות ב-2022 מומנו באמצעות מס בריאות ועוד כ-42% נוספו מתקציב המדינה. סך המימון הפרטי עמד בשנה זו על כ-34%, כמעט רבע ממנו מקורו בתשלומים ישירים של משקי בית לתרופות ושירותים רפואיים.
מקור: הלמ"ס
עלייה במספר הרשיונות לעיסוק ברפואה
לפי הדו"ח, חלה עלייה מבורכת במספר הרשיונות החדשים לעסוק ברפואה, לצד עלייה בהסמכות במקצועות הבריאות ושיעור האחים והאחיות גדל לאחר מגמת ירידה מתמשכת משנות ה-90.
שיעור הרופאים לנפש בישראל עלה מעט בעשור האחרון, מ-3 ל-3.3 רופאים לאלף נפש, קרוב לרמה שהיה בה בשנת 2000.
שיעורם של בוגרי בתי ספר לרפואה בחו"ל גבוה בישראל מבכל מדינות ה-OECD ועומד על כמעט 60%. עם זאת, בעקבות רפורמת יציב נרשמה בעשור האחרון ירידה במספרם.
בשנת 2021 ניתנו 2,024 רשיונות חדשים לעסוק ברפואה, פי 2.8 ממספר הרשיונות שניתנו בשנת 2010. 776 מהרשיונות ניתנו לבוגרי בתי ספר לרפואה בארץ, פי 2.2 ממספר הרשיונות שניתנו לבוגרי הארץ בשנת 2010. אולם, מגמת עלייה זו איננה מספיקה ומשנת 2025 מספר הסטודנטים הזמינים להתחלת התמחות צפוי לרדת ב-30%.
בצירוף הגידול באוכלוסיה ובצרכים והזדקנות הצוותים הרפואיים עצמם, עלול משבר כוח האדם במערכת הבריאות להחריף עוד יותר. החוקרים מדגישים כי בשנים האחרונות משרד הבריאות משקיע מאמצים רבים על מנת לפתור, או לפחות לבלום, את משבר כוח האדם במערכת.
עלייה נרשמה גם במספר הרשאים לעסוק במקצועות הבריאות. בסוף שנת 2021 90% מהאחים והאחיות היו בעלי הסמכה, לעומת 72% בסוף שנת 2000. מקצועות בריאות נוספים שחלה בהם עלייה הם רוקחות, פסיכולוגיה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, שיננות ועוד. העלייה בולטת במיוחד בתחום הסיעוד – ב-2021 ניתנו 3,572 רשיונות חדשים, כמעט פי שלושה לעומת שנת 2000. המקצועות שנרשמה בהם ירידה הם טכנאי וטכנאיות שיניים, עובדות ועובדי מעבדה רפואית ועוזרי ועוזרות רוקחים.
מספר מיטות האשפוז הולך וקטן ביחס לגידול באוכלוסיה
בשנת 2022 עמד מספר המיטות לאשפוז כללי בישראל (ללא מיטות לאשפוז פסיכיאטרי) על 1.77 מיטות לאלף נפש, עלייה מזערית לעומת 2021, שבה עמד המספר על 1.75 מיטות לאלף נפש. מספר המיטות, שנמצא במגמת עלייה לאורך השנים, הולך וקטן ביחס לגידול באוכלוסיה. המגמה היא להעביר את מרכז הכובד הטיפולי לקהילה כפי שנעשה בעולם, אך מספר המיטות בישראל עדיין נמוך במידה ניכרת מהממוצע ב-OECD (3.4 לאלף נפש ב-2021). יש פער במספר המיטות בין מרכז לפריפריה: במחוזות תל אביב וחיפה מספר המיטות לנפש הוא הגבוה ביותר ובמחוזות הצפון והדרום הוא הנמוך ביותר.
בסוף דצמבר 2023 פרסם משרד הבריאות את מתווה פיתוח מיטות האשפוז לשנים הקרובות, כולל תוספת של 1,790 מיטות לאשפוז כללי, 300 מיטות לאשפוז שיקומי ו-245 מיטות לאשפוז פסיכיאטרי. המתווה הותאם לצרכים שהתעוררו בעקבות המלחמה, בדגש על תחומי בריאות הנפש והשיקום. ב-2028, עם השלמת יישום המתווה, יעמוד מספר המיטות לאלף נפש על כ-1.77.
שיעורי תמותה גבוהים בירוחם ובדימונה, ירידה ניכרת בתמותת תינוקות
בישראל תוחלת החיים בלידה גבוהה יחסית למדינות ה-OECD, ולפי נתוני 2022 ישראל נמצאת במקום השביעי עם תוחלת חיים של 82.9 שנים. המספרים המשוערים ל-2023 ממשיכים את העלייה שנצפתה עם דעיכת מגיפת הקורונה.
הדו"ח מראה שתוחלת החיים של נשים גבוהה מזו של גברים – 84.9 שנים לעומת 80.9 שנים. תוחלת החיים של גברים ערבים היא הנמוכה ביותר ושל נשים יהודיות היא הגבוהה ביותר. כצפוי, השכלה משפיעה גם היא על תוחלת החיים ונמצא פער של 6.2 שנים עבור נשים ושל 6.1 שנים עבור גברים לטובת בעלי השכלה על-תיכונית או אקדמית.
פערים נצפו גם במדד שיעור התמותה: שיעורי תמותה גבוהים נצפו בעיקר ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה וביישובים מהפריפריה. בפילוח לפי קבוצות אוכלוסיה, נמצאו שיעורי תמותה גבוהים בעיקר ביישובים ערביים, אך גם בירוחם ובדימונה. לעומתם, היישובים עם שיעורי תמותה נמוכים מגוונים וממוקמים ברובם במרכז הארץ.
מדד נוסף שבו נצפו פערים הוא תמותת תינוקות. שיעור תמותת התינוקות בישראל נמוך ביחס לממוצע מדינות ה-OECD. עם השנים חלה ירידה ניכרת בתמותת תינוקות הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי, אך יש פער לא מבוטל בין המגזרים. ב-2020 היו במגזר היהודי 1.6 פטירות לאלף לידות חי לעומת 4.7 פטירות במגזר הערבי. ניתן לראות פערים גם על בסיס גיאוגרפי: במחוז הדרום שיעור תמותת התינוקות הוא הגבוה ביותר, במיוחד באוכלוסיה הערבית, ובמחוזות המרכז ותל אביב השיעורים הם הנמוכים ביותר.
מבוטחים מוותרים על רפואה יועצת בגלל זמני המתנה ארוכים
במעקב אחרי נתונים על זמני ההמתנה לשירותי רפואה יועצת נמצא כי זמן ההמתנה הממוצע נע בין 31 ל-83 יום עם פערים גדולים על רקע הבדלים גיאוגרפיים ודמוגרפיים והבדלים במצב הבריאות.
זמני ההמתנה הארוכים ביותר דווחו במחוזות המרכז, תל אביב והדרום, והקצרים ביותר במחוז הצפון; יהודים ואחרים דיווחו על זמן המתנה ארוך יותר לעומת ערבים; וחולים כרוניים, הצורכים יותר שירותי ייעוץ בהשוואה לשאר האוכלוסיה, ממתינים יותר זמן מאנשים שבריאותם טובה בדרך כלל. כאמור, מטופלים בוחרים לוותר על טיפול רפואי בשל זמני המתנה ארוכים (35%), בשל המרחק מהבית (19%) והתשלום הנדרש (12%).
מבחינת הוצאות הקופות על שירותי בריאות נוספים (שב"ן), נתונים מהשנים 2019-2020 מראים כי ישנם פערים גדולים מאוד בין הוצאות הקופות על האוכלוסיה היהודית ובין הוצאותיהן על האוכלוסיה הלא-יהודית. האוכלוסיה היהודית מתאפיינת בשיעור גבוה של רכישת ביטוח שב"ן: בשנת 2020 לפחות 76% מהאוכלוסיה היהודית החזיקו בביטוח זה, לעומת 46% בלבד בקרב האוכלוסיה הלא-יהודית.
גם עבור ביטוח משלים הוציאו הקופות סכומים גבוהים יותר על האוכלוסיה ביישובים יהודיים – בשנים 2019–2020 היתה עלות מבוטח בביטוח משלים ביישוב יהודי גבוהה פי 2.3 מהעלות למבוטח ביישוב לא-יהודי. הפער בעלות הרפואית השנתית הממוצעת למבוטח בין יישובים יהודיים ליישובים אחרים נע בין 257 שקל ל-361 שקל. כמו כן נראה כי יש יותר מבוטחי שב"ן מחוץ לפריפריה, והפערים בולטים במיוחד בקופות החולים לאומית ומאוחדת.
זני הקורונה החדשים מידבקים יותר – החיסונים עדיין יעילים
לאחר ירידה מתמשכת במספר חולי הקורונה במצב קשה מתחילת 2023, מחודש יוני גדל מספרם פי שלושה לערך. גם במדינות אחרות בעולם, בהן ארה"ב, נצפו עלייה לא מבוטלת במספר החולים במצב קשה וכניסה של תת זנים חדשים המידבקים יותר, אך דומים בחומרתם הקלינית לזני האומיקרון הקודמים.
שיעורי האשפוז הגבוהים ביותר עקב קורונה הם בקרב בני ובנות 60 ומעלה, ושיא האשפוזים הוא בקרב בני ובנות 80. הנתונים בדבר חולים המאושפזים במצב קשה ומספר הפטירות מראים תמונה דומה, עם שיא בקרב בני ובנות 80-89. מבדיקה לפי מצב ההתחסנות עולה שהתמותה הרבה ביותר היא בעיקר בקרב הלא-מחוסנים, והדבר מרמז שהחיסונים יעילים במניעת תחלואה קשה ומוות גם היום.
פרופ' נדב דוידוביץ' מסכם: "הצורך בחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, כפי שנדון בכמה ניירות עמדה שפרסמנו במרכז טאוב, עדיין קיים וכך גם הצורך בתכנון מיטבי של המשאב החשוב ביותר של מערכת הבריאות – כוח האדם. אנחנו אמנם חיים בעידן 'הנורמלי החדש', אבל הוא מתכתב עם 'הנורמלי הישן' ועם הבעיות הכרוניות של המערכת. האתגרים שעומדים על הפרק – הזדקנות האוכלוסיה, פערים בבריאות וחיזוק כוח האדם במערכת – מחייבים קשב ניהולי והצבת מערכת הבריאות במקום גבוה בסדר העדיפויות הלאומי".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
