במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The Clinical Journal of Pain', מטרת החוקרים הייתה להעריך את מידת המסוגלות העצמית (self-efficacy) והמוטיבציה, וכן את הגורמים המנבאים לכך, לשינוי השימוש באופיואידים לכאב כרוני. כמו כן, החוקרים בדקו את המחסומים העומדים בפני הפסקת השימוש באופיואידים, כפי שדווחו על ידי המטופלים.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו משתתפים הסובלים מכאב כרוני על רקע מצבים שונים אשר גויסו מ-ResearchMatch.org. המשתתפים השלימו סדרה של שאלונים אלקטרוניים בדיווח עצמי אשר כללו הערכות על מאפיינים דמוגרפיים ורפואיים, היסטוריה של טיפול בכאב, ורמות מוכנות, מסוגלות עצמית, וכן עמדות אחרות בנוגע להפחתה או הפסקת השימוש באופיואידים.
החוקרים ערכו אנליזות רגרסיה מרובים ואנליזות של שונות (variance) על מנת לבחון את הגורמים המנבאים למוכנות ומסוגלות עצמית של שינוי השימוש באופיואידים. גרסה מתוקנת של אנליזה איכותנית מהירה שמשה את החוקרים לצורך אנליזה של הנושאים בתגובות המשתתפים לפריט פתוח בשאלון, המתייחס לשאלה "מה יידרש" על מנת שהמשתתף/ת ישקול הפסקת נטילת אופיואידים.
המדגם הסופי של החוקרים לצורך האנליזה כלל N=119 משתתפים, מרביתם נשים (78.2%), לבנים (77.3%), ומשכילים. רמות המוכנות והמסוגלות העצמית להפחית או להפסיק את השימוש באופיואידים היו נמוכות למדי ב-Visual Analog Scale של 0-10 (2.6-3.8), וגבוהות יותר באופן מובהק בעת התייחסות להפחתת השימוש, לעומת הפסקה (P<0.01).
עוד עולה מתוצאות החוקרים כי נכונות גבוהה יותר לשינוי נובאה באמצעות חומרת כאב נמוכה יותר ודאגה גבוהה יותר בנוגע לשימוש באופיואידים. מסוגלות עצמית גבוהה יותר נובאה על ידי תקופה קצרה יותר של כאב. תוצאות החוקרים מהאנליזות האיכותניות הדגימו כי זמינותה של אפשרות טיפול חלופית הייתה הדרישה הנפוצה ביותר שאפשרה שקילה של הפסקת האופיואידים.
לסיכום, ממצאי החוקרים מדגימים כי מטופלים עם חומרת כאב נמוכה יותר, תקופה קצרה יותר של כאב, וחשש גדול יותר לגבי השימוש באופיואידים עשויים להוות יעד מרכזי מנקודת מבט מוטיבציונית להתערבויות הנוגעות להפחתת השימוש באופיואידים ולהפסקת הטיפול עמם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
