תגובת רגישות יתר ודסנסיטיזציה בטיפול באמצעות נוגדנים חד-שבטיים

השימוש הגובר בנוגדנים חד שבטיים הביא לעלייה בתגובות רגישות היתר אליהם שמונעות את השימוש בנוגדנים כטיפול קו ראשון. החוקרים במחקר זה מציינים שתסמיני התגובות, הכלים האבחוניים שלהן וגישות הניהול שלהן לא עברו הסדרה מתאימה.

במחקר זה תיארו החוקרים את הפנוטיפים, האנדוטיפים ואת הסמנים של 16 נוגדנים בקרב 104 מטופלים בהשוואה לאלו של 526 מטופלים שעברו דסנסיטיזציה תת-עורית ותוך-ורידית.

תגובות התחלתיות לנוגדנים התייצגו ב-4 דפוסים: תגובות המתאימות ל-Type 1י(63%), תגובות שחרור ציטוקינים (13%), תגובות מעורבות (21%) ותגובות Type IV מושהות (3%). בהשוואה, מתוך 23% התגובות שפרצו במהלך דסנסיטיזציה, 52% היו מסוג שחרור ציטוקנים, 32% היו מסוג 1, 12% היו מעורבות ו-4% היו מסוג 1 עם תגובה מושהית מסוג 4. בדיקות עוריות ל-10 נוגדנים ב-58 חולים היו חיוביות ב-41% מהמטופלים. רמת Serum tryptase הייתה מוגבהת במטופל 1 ורמות IL-6 היו מוגבהות ב-8 חולים במהלך דסנסיטיזציה וקושרו עם פנוטיפ מסוג שחרור ציטוקינים.

על בסיס ממצאים אלה הסיקו החוקרים שתגובות רגישות יתר לנוגדנים חד שבטיים יכולות להיות מוגדרות כסוג 1, שחרור ציטוקינים, מעורב (סוג 1/שחרור ציטוקינים) וסוג 4. סוג התגובה יכול להיות מוגדר באמצעות סמנים ובדיקת עור, טריפטז ו-IL-6. פנוטיפים אלה יכולים להיות בסיס לרפואה אישית משופרת ולאבחון רגישות יתר לנוגדנים, תוך סיוע בגיבוש המלצות ניהול ודסנסיטיזציה.

דסנסיטיזציה מהווה, על פי החוקרים, אפשרות טיפול חוזר יעיל ובטוח עבור המטופלים שצריכים טיפול בנוגדנים חד שבטיים כטיפול קו ראשון.

מקור: 

Ghislaine, A.C.I. et al. (2018) The Journal of Allergy and Clinical Immunology. 142 (1)