כ-3-10% מגידולי ה-NSCLC בעלי מוטציות ל-EGFR עוברים התמרה ל-SCLC, אך המהלך הקליני של גידולים אלו אינו ידוע ברובו. החוקרים זיהו באופן רטרוספקטיבי מטופלים עם SCLC עם מוטציות ל-EGFR וקרצינומות ניורואנדוקריניות high grade אחרות בשמונה מרכזים רפואיים. נתונים דמוגרפיים, מאפייני מחלה ותוצאים עברו אנליזה.
עוד בעניין דומה
במחקר נכללו 38 נשים ו-29 גברים. מוטציות ל-EGFR כללו מחיקות אקסון 19 (69%), L858Rי(25%) ואחרות (6%). בזמן האבחנה הקלינית של סרטן ריאות, ל-58 מטופלים היה NSCLC ולתשעה היה SCLC דה-נובו או היסטולוגיה מעורבת. עם זאת, תשעה חולים אלו קיבלו מעכב EGFR אחד או יותר לפני הטרנספורמציה ל-SCLC. הזמן החציוני עד להתמרה היה 17.8 חודשים (רווח בר-סמך 95%, 14.3-26.2 חודשים).
לאחר טרנספורמציה, פלטינום-אטופוסיד וטקסנים הובילו לשיעורי תגובה גבוהים אך אף אחד מ-17 המטופלים שקיבלו אימונותרפיה לא חווה תגובה. הזמן שרידות כוללת חציוני מאבחנה היה 31.5 חודשים (24.8-41.3 חודשים) בעוד ששרידות חציונית מזמן ההתמרה ל-SCLC היה 10.9 חודשים (8-13.7 חודשים). 59 מטופלים היו בעלי גנוטיפ רקמתי בזמן העדות הראשונה ל-SCLC. בכולם נשמרה מוטציות ה-EGFR ול-15 מתוך 19 מטופלים חיוביים ל-EGFR T790M היה T790 מזן הבר בזמן ההתמרה. מוטציות חוזרות אחרות כללו TP53,יRb1 ו-PIK3CA. חזרה מחודשת של שבטי NSCLC זוהו בחלק מהמקרים. גרורות ל-CNS היו תדירות לאחר התמרה.
החוקרים מסכמים כי גידולי NSCLC חיוביים ל-EGFR יכולים לעבור התמרה ל-SCLC. החוקרים הדגימו כי זה קורה בממוצע 17.8 חודשים לאחר האבחנה והמקרים לעיתים קרובות מאופיינים במוטציות ב-TP53, יRb1 ו-PIK3CA. תגובה לפלטינום-אטופוסיד וטקסנים הינה תדירה אך מעכבי בקרה חיסונית לא מובילים לתגובה. יש צורך במחקר נוסף על מנת לאפיין את האסטרטגיות הטיפוליות המיטביות בקבוצה זו של גידולים.
מקור:
Marcoux, N. et al. (2018) Journal of Clinical Oncology. https://doi.org/10.1200/JCO.18.01585