פיברוזיס ריאתי אידיופתי

פיברוזיס ריאתי – שילוב מקובל של כמה תרופות קשור לעלייה בתמותה

מחקר מבוקר אקראית שנועד לבדוק את יעילותו של מתן Prednisone ,N-Acetylcystein ו-Azathioprine לטיפול בפיברוזיס ריאתי הופסק לפני סיומו כיוון שנמצאו שיעורי תמותה ואשפוז מוגברים בקבוצת הטיפול

05.07.2012, 14:48

IPFי(Idiopathic Pulmonary Fibrosis, פיברוזיס ריאתי אידיופתי) היא מחלת ריאות כרונית שהגורם לה אינו ידוע, והיא מאופיינת בדפוס היסטולוגי הקרוי usual interstitial pneumoniaי(UIP). חציון משך השרידות של החולים במחלה הוא 2–5 שנים לאחר האבחנה.

הגישה הטיפולית המקובלת היא טיפול בגלוקוקורטיקואידים או בתרופות אימונוסופרסיביות. לפי ההנחיות מומלץ שילוב של prednisone עם azathioprine או cyclophosphamide, וסקר שנערך בין רופאי ריאות מצא כי כמעט 50% מהם טיפלו במחלה באמצעות שילוב של שתי תרופות (azathioprine + prednisone) או של שלוש תרופות (azathioprine + prednisone+ N acetylcystein), אולם מדובר בטיפול שנוי במחלוקת שכן יעילותו לא הוכחה.

מחקר PANTHER-IPFי(Prednisone, Azathioprine and N acetylcystein: A Study That Evaluates Response in IPF) אשר נערך ב-25 מרכזים רפואיים, נועד לבחון את יעילותו של הטיפול המשולש בהשוואה לטיפול ב-N acetylcystein בלבד ובהשוואה לפלסבו. נכללו בו משתתפים בני 35–85 שאובחנו כסובלים מ-IPF על פי בדיקת high resolution CT או ביופסיה ריאתית, ונמצאה אצלם פגיעה קלה עד בינונית בתפקודי הריאות.

לאחר אנליזת ביניים מתוכננת המליצה הוועדה המבקרת על הפסקת הטיפול המשולש בשל מספר גבוה משמעותית של מקרי מוות, אשפוזים, ואירועים חריגים חמורים בקבוצה זו בהשוואה לקבוצת הפלסבו. ההמלצה יושמה, ובאוקטובר 2011 הופסק הטיפול המשולש. ההשוואה בין טיפול ב-N acetylcystein בלבד לבין פלסבו נמשכה.

בין דצמבר 2009 לאוקטובר 2011 נכללו 77 משתתפים בקבוצת הטיפול המשולש ו-78 בקבוצת הפלסבו. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 68 שנים, 25% מהם היו נשים, ערך ה-FVC היה בממוצע 71% מהערך הצפוי וערך ה-CO diffusing capacity היה בממוצע 44% מהצפוי.

התוצאה העיקרית המתוכננת של המחקר הייתה שיפור ב-FVC במשך 60 שבועות טיפול. לא ניתן היה לבחון תוצאה זו. עד למועד אנליזת הביניים לא נראה הבדל בשינוי ב-FVC בשתי הקבוצות (ירידה ממוצעת של 0.24 ליטר בקבוצת הטיפול וירידה ממוצעת של 0.23 ליטר בקבוצת הפלסבו, P=0.85).

בקבוצת הטיפול המשולש אירעו 8 מקרי מוות לעומת מקרה אחד בקבוצת הפלסבו (P=0.01). בקבוצת הטיפול המשולש דווח על 23 אשפוזים, לעומת 7 בקבוצת הפלסבו (P<0.001). לא נמצא הבדל משמעותי בשיעור המשתתפים שנמצאה אצלם התקדמות של המחלה, שהוגדרה כמוות או כירידה של 10% ב-FVC.

לאחר 15 שבועות, הסיכון היחסי לתמותה או לאשפוז בקבוצת הטיפול לעומת קבוצת הפלסבו היה 12.11 (95%CI 2.83-51.85, P<0.001). אירועים חריגים משמעותיים נראו אצל 24 משתתפים בקבוצת הטיפול המשולש לעומת 8 בקבוצת הפלסבו (P=0.001).

החוקרים מסכמים כי לגבי מטופלים העונים לקריטריוני ההכללה במחקר, התוצאות מעידות על עלייה ניכרת בתמותה ובשיעור האשפוז בטיפול המשולש, וזוהי ראיה ברורה נגד טיפול זה. יש לציין כי לא ניתן היה להעריך איזו מהתרופות הובילה לעלייה בתמותה ובשיעור האשפוז, והסיבה לעלייה זו אינה ברורה.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Raghu et al.; Prednisone, Azathioprine, and N-Acetylcysteine for Pulmonary Fibrosis, N Engl J Med. 2012 May 24;366(21):1968-77

נושאים קשורים:  פיברוזיס ריאתי אידיופתי,  פרדניזון,  usual interstitial pneumonia,  N acetylcystein,  מחקרים
תגובות