התחלואה ותמותה הקשורות ליתר לחץ דם עורקי ריאתי (PAH - pulmonary arterial hypertension) הן גבוהות. ההפעלה של הקולטנים RPDGFי(platelet-derived growth factor), RCSF1 (colony stimulating factor 1), ו-MSC-GFRי(Mast/stem cell growth factor receptor) מעוררת מסלולים דלקתיים, פרוליפרטיביים ופיברוטיים, המניעים רימודלינג של כלי דם ריאתיים ביתר לחץ דם עורקי ריאתי. סרלוטיניב (Seralutinib), תרופה מעכבת קינאז נשאפת, פוגעת במדויק במסלולים אלו. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine, ביקשו חוקרים להעריך את היעילות והבטיחות של סרלוטיניב בחולי יתר לחץ דם עורקי ריאתי שקיבלו טיפול ראשוני סטנדרטי.
עוד בעניין דומה
המחקר TORREY היה מחקר פאזה 2, אקראי, רב-מרכזי, רב-לאומי, כפול סמיות, מבוקר עם קבוצת אינבו. חולי יתר לחץ דם עורקי ריאתי מ-40 בתי חולים ומרפאות קהילה חולקו באופן אקראי וביחס 1:1 באמצעות טכנולוגיות תגובה אינטראקטיביות ל-2 קבוצות טיפול: טיפול עם סרלוטיניב (מינון 60 מ"ג פעמיים ביום במשך שבועיים, ולאחר מכן 90 מ"ג פעמיים ביום לפי סבילות) או טיפול אינבו שכלל משאף אבקה יבשה (DPI - dry powder inhaler) פעמיים ביום ל-24 שבועות. ההקצאה האקראית רובדה על ידי תנגודת כלי הדם הריאתית הבסיסית (PVR - (pulmonary vascular resistance); נמוכה מ-800 dyne·s/cm^5 ושווה או גבוהה מ-800 dyne·s/cm^5). החולים היו זכאים להשתתף במחקר אם השתייכו לקבוצה 1 בסיווג WHO PHי(World Health Organization Group 1 Pulmonary Hypertension) או לקבוצות 2-3 בסיווג התפקודי של WHOי(World Health Organization Functional Class), היו עם תנגודת ריאתית של 400 dyne·s/cm^5 או יותר, ויכולת הליכה למשך 6 דקות של 150-550 מטר. נקודת הסיום העיקרית הייתה שינוי בתנגודת הריאתית מקו הבסיס ל-24 שבועות. כמו כן, אנליזות של תוצאי היעילות נערכו בחולים שחולקו באקראי (אוכלוסיית הכוונה לטיפול). בנוסף, אנליזות בטיחות כללו את כל החולים שקיבלו את תרופת המחקר.
בין ה-12 בנובמבר 2020 ל-20 באפריל 2022, נבדקו סך הכל 151 חולים לזכאות. לאחר אי-הכללות, 86 מבוגרים שקיבלו טיפול ראשוני ביתר לחץ דם עורקי ריאתי חולקו באופן אקראי לקבלת סרלוטיניב (n=44; ארבעה גברים, 40 נשים) או אינבו (n= 42; ארבעה גברים, 38 נשים), והיוו את אוכלוסיית הכוונה לטיפול. בתחילת המחקר, קבוצות הטיפול היו מאוזנות, למעט ייצוג גבוה יותר של חולים מקבוצה 2 בסיווג התפקודי של WHO בקבוצת הסרלוטיניב.
תוצאות המחקר הדגימו כי השינוי הממוצע בריבועים הקטנים בתנגודת כלי הדם הריאתית מקו הבסיס לשבוע 24 היה 21.2 dyne·s/cm^5 (רווח בר-סמך 95%: -37.4-(79.8)) עבור קבוצת האינבו ו-74.9 dyn·s/cm^5 (רווח בר-סמך 95%: (-139.7-(-10.2) עבור קבוצת הסרלוטיניב. כמו כן, ההבדל הממוצע לפי הריבועים הקטנים בשינוי בתנגודת הריאתית בין קבוצת הסרלוטיניב לבין קבוצת האינבו היה -96.1 dyne·s/cm^5 (רווח בר-סמך 95%: -183.5-(-8.8); p=0.03). תופעת הלוואי השכיחה ביותר שנבעה מהטיפול בשתי הקבוצות הייתה שיעול, שהתרחש ב-16 (38%) מתוך 42 חולים בקבוצת האינבו ו-19 (43%) מתוך 44 חולים בקבוצת הסרלוטיניב.
החוקרים מסכמים כי טיפול עם סרלוטיניב בשאיפה הפחית באופן מובהק את תנגודת כלי הדם הריאתית, והשיג את נקודת הסיום העיקרית של המחקר בחולים שקיבלו טיפול ראשוני ביתר לחץ דם עורקי ריאתי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
