הפוגה במחלת האסתמה מהווה יעד טיפול פוטנציאלי. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Allergy, ביקשו חוקרים להעריך את היעילות של שתי תרופות ביולוגיות (מפוליזומב (mepolizumab)/ אומליזומב (omalizumab)) בהשגת הפוגה באסתמה.
עוד בעניין דומה
מחקר תצפיתי זה כלל 453 חולי אסתמה חמורה (41% גברים; גיל ממוצע ± סטיית תקן 55.7 ± 14.7 שנים) משני רישומי תרופות בעולם האמיתי: רישום מפוליזומב האוסטרלי ורישום זולאייר (אומליזומב) האוסטרלי. התוצא המשולב של הפוגה קלינית הוגדר כללא התלקחות וללא שימוש בקורטיקוסטרואידים פומיים במהלך 6 החודשים הקודמים, וכן ציון בקרת אסתמה (ACQ-5 - Asthma Control Questionnaire- 5) שווה או נמוך מ-1 לאחר 12 חודשים. כמו כן, החוקרים העריכו הפוגה לצד אופטימיזציה (ערך FEV1י(Forced expiratory volume in the first second) לאחר מרחיב סמפונות שווה או גבוה מ-80%) או ייצוב (ערך FEV1 לאחר מרחיב סמפונות שלא ירד ביותר מ-5% מערך הבסיס) של תפקודי הריאות לאחר 12 חודשים. ניתוחי רגישות חקרו חתכים שונים של ציוני ACQ-5/FEV1. בנוסף, זוהו מנבאים להפוגה קלינית.
תוצאות המחקר הדגימו כי 29.3% (73/249) מהמטופלים מרישום המפוליזומב האוסטרלי ו-22.8% (37/162) מקבוצת רישום הזולאייר האוסטרלי עמדו בקריטריונים להפוגה קלינית. כאשר נוספו הקריטריונים של תפקודי הריאות, שיעורי ההפוגה הופחתו ל-25.2% ול-19.1%, בהתאמה. יתר על כן, ניתוחי רגישות זיהו ששיעור ההפוגה נע בין 18.1% ל-34.9% בקבוצת רישום המפוליזומב האוסטרלי ובין 10.6% ו-27.2% בקבוצת רישום הזולאייר האוסטרלי. בנוסף, תפקודי ריאות טובים יותר, מדד מסת גוף נמוך יותר, מחלה קלה והיעדר מחלות נלוות כמו השמנת יתר, דיכאון ואוסטיאופורוזיס ניבאו את הסיכויים להגיע להפוגה קלינית.
החוקרים מסכמים כי טיפול ביולוגי עם מפוליזומב או אומליזומב השרה הפוגה בתת-קבוצה של חולים עם אסתמה קשה. נראה כי השגת הפוגה בזמן הטיפול היא יעד טיפול ריאלי, כך שמחקרים עתידיים צריכים לשקול הפוגה כמדד תוצא.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
