אין כיום מערכת מוסכמת רחבה של קריטריונים להגדרת הפוגה באסתמה בחיים האמיתיים. בנוסף, הגורמים התורמים להשגת הפוגה לאחר התחלת טיפולים ביולוגיים אינם מבוססים היטב. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine, ביקשו חוקרים לכמת את שיעור המבוגרים עם אסתמה חמורה המשיגים הפוגה על פני מספר תחומים לאחר התחלת טיפול ביולוגי. כמו כן, הם ביקשו לזהות גורמים טרם התחלת טיפול ביולוגי הקשורים להשגת הפוגה, מה שעשוי לאפשר חיזוי של תוצאי הטיפול.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה אורכי זה, השתמשו החוקרים בנתונים מ-23 מדינות מהמרשם הבינלאומי לאסתמה חמורה. ארבעה תחומים של תוצאי אסתמה הוערכו במהלך שנה אחת לפני ואחרי התחלת טיפול ביולוגי. חתכים מוגדרים מראש להפוגה היו: 0 התלקחויות בשנה, ללא שימוש בקורטיקוסטרואידים פומיים לטווח ארוך, אסתמה מבוקרת חלקית או מבוקרת היטב, וערך FEV1י(forced expiratory volume in one second) שווה או גדול מ-80% מהערך החזוי. הפוגה הוגדרה באמצעות 2 (התלקחויות ושימוש בקורטיקוסטרואידים פומיים לטווח ארוך), 3 (יחד עם שליטה במחלה או תפקודי ריאות) ו-4 מהתחומים הללו. בנוסף, הקשר בין מאפיינים טרם התחלת הטיפול הביולוגי והפוגה לאחר התחלת הטיפול הוערך על ידי ניתוח רב-משתני.
תוצאות המחקר הדגימו כי 50.2%, 33.5%, 25.8% ו-20.3% מהמטופלים עמדו בקריטריונים של 2, 3 (עם בקרת מחלה), 3 (עם תפקודי ריאות) ו-4 תחומי הפוגה, בהתאמה. יתר על כן, הסיכויים להגיע להפוגה בכל ארבעת התחומים פחתו ב-15% עבור כל 10 שנים נוספות של משך מחלת האסתמה (יחס סיכויים: 0.85; רווח בר-סמך 95%: 0.73-1.00). לעומת זאת, הסיכויים להפוגה גדלו באלה עם פחות התלקחויות לשנה, מינון יומי נמוך יותר של קורטיקוסטרואידים פומיים שנלקחו לטווח ארוך, שליטה טובה יותר במחלה ותפקודי ריאות טובים יותר לפני התחלת הטיפול הביולוגי.
החוקרים מסכמים כי אחד מכל 5 מטופלים השיג הפוגה ב-4 תחומים תוך שנה אחת מהתחלת טיפול ביולוגי. לחולים עם מחלה פחות חמורה ומשך מחלה קצר יותר בתחילת הטיפול היה סיכוי גדול יותר להגיע להפוגה לאחר התחלת טיפול ביולוגי, מה שמצביע על כך שאין לדחות טיפול ביולוגי אם המטרה היא הפוגה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
