למרות שמאפיינים קליניים של דלקת מסוג II נמצאו כקשורים לתוצאים גרועים יותר בטווח הארוך בילדים בגן הסובלים מצפצופים חוזרים, עדיין קשה לנבא אילו ילדים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר לתוצאים גרועים במהלך מפגשי מעקב שגרתיים. מטרת המחקר שממצאיו תוארו בכתב העת The Journal of Allergy and Clinical Immunology: In Practice הייתה לבחון את ההשערה לפיה נקודות חתך של אאוזינופילים בדם שנקבעו מראש יכולות לנבא התלקחויות ותגובות לטיפול בילדים בגן עם צפצופים חוזרים. מעבר לכך, ניסו החוקרים להראות כי ניתן לשפר ניבוי זה על ידי הוספת סמן ביולוגי נוסף.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר מיזגו החוקרים מידע מ-3 ניסויים קליניים שכללו 1,074 ילדים בגן בגילאי 12-71 חודשים הסובלים מצפצופים חוזרים. התוצא הראשי הוגדר כהיארעות של התלקחות כלשהי במהלך תקופת המעקב. תוצאים משניים כללו שיעור ההתלקחויות השנתי והיארעות של התלקחויות שדרשו אשפוז. הניתוחים המחקריים התמקדו בתוצאי התלקחויות, ריכוזי חנקן חמצני ננשף ודיווח ציוני שליטה באסתמה על ידי המטפל לאחר התחלת טיפול עם קורטיקוסטרואידים בשאיפה.
תוצאות המחקר הראו כי בקרב ילדים בגן הסובלים מצפצופים חוזרים, כל נקודת חתך של רמות אאוזינופילים בדם הייתה קשורה לסיכוי מוגבר להתלקחויות, שיעור התלקחויות שנתי מוגבר ויותר היארעות של התלקחויות הדורשות אשפוז. עם זאת, נמצא שיפור בגילוי התוצאים בילדים בהם רמות האאוזינופילים היו גבוהות יותר. מעבר לכך, נמצא כי הוספה של סמן ביולוגי נוסף של דלקת מסוג II הביא לשיפור הזיהוי של תוצאים ונמצא כקשור לשיפור תגובה להתחלת טיפול יומי עם קורטיקוסטרואידים בשאיפה. עם זאת, הספציפיות של רמות אאוזינופילים בדם הייתה נמוכה.
ממחקר זה עולה כי למרות שדרושים מחקרים נוספים לתיקוף, נקודות חתך של רמות אאוזינופילים בדם יכולות להיות שימושיות להערכה קלינית ולמחקרים עתידיים העוסקים בהתלקחות ותגובה לטיפול בילדים בגן עם צפצופים חוזרים.
מקור: