אצל רבים מאלו אשר להם היסטוריה של עישון טבק ישנם תסמינים נשימתיים מובהקים קלינית, וזאת על אף שבהערכה ספירומטרית לא נמצאה אצלם חסימה בזרימת האוויר. לעתים קרובות מטופלים אלו מקבלים תרופות לטיפול במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), אך חסרות ראיות אשר תומכות בטיפול זה.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים הקצו באקראיות אנשים עם היסטורית עישון טבק של 10 שנות חפיסה לכל הפחות, אשר סובלים מתסמינים נשימתיים בציון של 10 לפחות במדד ה-COPD Assessment Test (הציונים נעים בין 0 ל-40, כאשר ציון גבוה יותר מצביע על תסמינים גרועים יותר), להם נמצאו תפקודי ריאות שמורים בספירומטריה (יחס בין נפח הנשיפה המאומצת בשנייה הראשונה [FEV1] ונפח הנשיפה המקסימאלית [FVC] ≥ 0.70 ו-≥ 70% מהערך החזוי לאחר שימוש במרחיב סימפונות). משתתפי המחקר הוקצו לקבלת טיפול עם אינדקטרול (27.5 מיקרוגרם) בתוספת גליקופירולט (15.6 מיקרוגרם), או אינבו, פעמיים ביום למשך 12 שבועות בסך הכל.
התוצא הראשוני של המחקר היה ירידה של 4 נקודות לכל הפחות (כלומר שיפור) במדד ה-St. George's Respiratory Questionnaire (SGRQ) (הציונים נעים בין 0 ל-100, כאשר ציונים גבוהים יותר מצביעים על מצב בריאותי גרוע יותר) לאחר 12 שבועות וללא כישלון טיפולי (אשר הוגדר כעלייה בתסמינים של דרכי הנשימה התחתונות אשר מטופלים עם מרחיב סימפונות ארוך טווח בשאיפה, סטרואידים, או אנטיביוטיקה).
לצורך המחקר נאספו בסך הכל 535 משתתפים אשר עברו הקצאה אקראית. באוכלוסיית ה-modified intention-to-treat (471 משתתפים), ל-128 מתוך 227 משתתפים (56.4%) מקבוצת הטיפול ול-144 מתוך 244 (59.0%) מקבוצת האינבו הייתה ירידה של 4 נקודות לכל הפחות בציון ה-SGRQ (הפרש, -2.6 נקודות אחוז; רווח בר-סמך של 95% -11.6 עד 6.3; יחס הסיכויים המתוקנן, 0.91; רווח בר-סמך של 95% 0.60 עד 1.37; P = 0.65). השינוי הממוצע באחוז ה-FEV1 החזוי (predicted FEV1) היה 2.48 נקודות אחוז (רווח בר-סמך של 95% 1.49 עד 3.47) בקבוצת הטיפול ו-0.09 נקודות אחוז (רווח בר-סמך של 95% -1.06 עד 0.89) בקבוצת האינבו. השינוי הממוצע בקיבולת השאיפה (inspiratory capacity) הייתה 0.12 ליטר (רווח בר-סמך של 95% 0.07 עד 0.18) בקבוצת הטיפול ו-0.02 ליטר (רווח בר-סמך של 95% -0.03 עד 0.08) בקבוצת האינבו. במהלך המחקר אירעו ארבעה אירועים חריגים חמורים בקבוצת הטיפול ו-11 בקבוצת האינבו. אף אחד מהאירועים לא נחשב כקשור באופן פוטנציאלי עם הטיפול או עם האינבו.
לסיכום, טיפול הניתן בשאיפה עם מרחיבי סימפונות משולבים לא הפחית את תסמיני הנשימה בקרב מטופלים עם היסטוריית עישון ותפקודי ריאות שמורים על סמך ספירומטריה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
