מחקרים

סיכון לאירוע ראשון של שבץ איסכמי ושימוש בנוגדי בחילה אנטי-דופמינרגים

במחקר זה הודגם סיכון מוגבר לשבץ איסכמי בעקבות שימוש בנוגדי בחילה אנטי-דופמינרגים

13.04.2022, 15:15
CT של שבץ מוחי (צילום: אילוסטרציה)

מטרת מחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת BMJ הייתה להעריך את הסיכון לאירוע ראשון של שבץ איסכמי בעקבות שימוש בנוגדי בחילה אנטי-דופמינרגים (ADA).

במחקר השתפו 2,612 מטופלים בגיל ≥18 שנים עם אירוע ראשון של שבץ איסכמי בין 2012 ל-2016 ועם שימוש ב-ADA פעם אחת לפחות ב-70 הימים טרם השבץ. החוקרים השוו את תדירות השימוש ב-ADA ב-1-14 ימים (תקופה זו הוגדרה כ"תקופת סיכון") לפני האירוע לשלוש תקופות ביקורת שונות (70 עד 50, 56 עד 43 ו-42 עד 29 יום לפני) עבור כל מטופל. מגמת הזמן של שימוש ב-ADA נבדקה על ידי השוואה לקבוצת ביקורת של 21,859 משתתפים אשר נבחרו באקראי והיו ללא אירוע שבץ איסכמי. קבוצת הביקורת הותאמה למטופלים אשר עברו אירוע של שבץ מוחי  על בסיס דמוגרפיה וגורמי סיכון לשבץ איסכמי. התוצא העיקרי שנבדק היה הקשר בין שימוש ב-ADA לסיכון לשבץ איסכמי על פי הערכה של יחס הסיכויים לחשיפה אשר הוערך בשתי קבוצות המחקר. החוקרים התאימו את תוצאות האנליזה לערפלנים שונים (נוגדי קרישה, נוגדי טסיות, ותרופות מעודדות קרישה או מכווצות כלי דם).

תוצאות המחקר הראו כי בקרב המשתתפים בקבוצת השבץ, 1,250 טופלו עם ADA בתקופת הסיכון ו-1,060 בתקופות הביקורת. ההשוואה למשתתפי קבוצת הביקורת אשר טופלו עם ADA הניבה יחס סיכויים מותאם של 3.12 (רווח בר-סמך של 95%: 2.85-3.42). לאחר ריבוד לגיל, מין והיסטוריה של שיטיון נצפו תוצאות דומות. יחס הסיכויים המותאם עם ריבוד לתרופות שונות היה 2.51 (2.18-2.88) עבור דומפרידון, 3.62 (3.11-4.23) עבור מתופימאזין, ו-3.53 (2.62-4.76) עבור מטוקלופראמיד. כמו כן, ניתוחי רגישות הצביעו על האפשרות שהסיכון מוגבר בימים הראשונים לשימוש.

החוקרים סיכמו כי תוצאות המחקר הראו שהסיכון לשבץ מוגבר במטופלים שנטלו ADA בתקופה הסמוכה לשבץ לעומת מטופלים שלא נטלו תרופות מסוג זה. העליה המשמעותית ביותר בסיכון נמצאה עבור מתופימאזין ומטוקלופראמיד.

מקור:

Bénard-Laribière et. al (BMJ) DOI: 10.1136/bmj-2021-066192 7

נושאים קשורים:  מחקרים,  שבץ איסכמי,  נוגדי בחילה,  אנטי-דופימנרגים
תגובות