מחקרים

יעילות הטיפול עם קרינה יחד עם טיפול מוכוון כנגד HER2

נמצא כי שילוב של טיפול מוכוון כנגד HER2 עם קרינה ביחידות טיפול שונות משיג שיעורים גבוהים של שרידות ללא מחלה פולשנית

סרטן השד (צילום: שאטרסטוק)

תרופות נוגדות HER2 משפרות את השליטה המקומית על סרטן שד חיובי לקולטני HER2. במחקר רטרוספקטיבי זה החוקרים בחנו, מתוך מחקר ATEMPT, את יעילות ובטיחות טיפול קרינתי (RadioTherapy- RT) במינונים, מוקדים ותזמונים שונים עבור מטופלים המקבלים טיפול משלים עם טראסטוזומאב עם אמטנזין (T-DM1) או פקליטקסל וטראסטוזומאב (TH).

מחקר ATEMPT הינו מחקר פרוספקטיבי עם הקצאה אקראית המבוצעת במסגרת מחקר פאזה 2 בו עורכים השוואה בין טיפול עם T-DM1 לעומת TH לאחר כריתת שד מלאה (Mastectomy-M) או כריתת הגידול בניתוח משמר שד (Breast Conserving Surgery-BCS) לנשים עם סרטן שד שלב 1 מסוג HER2+. במחקר השתתפו נשים עם גידול בשלב T1N0 או T1N1mi עם קולטנים ל-HER (ציון של 3+ במבדק אימונוהיסטוכימי או FISH של 2 ומעלה). נבדקות אלו הוקצו אקראית ביחס של 3:1 לקבלת T-DM1 (במינון של 3.6 מ"ג/ק"ג אחת לשלושה שבועות על פני 17 טיפולים) או T (במינון של 80 מ"ג/מ2 אחת לשבוע למשך שלושה שבועות) ו-H (4 מ"ג/ק"ג בשבוע הראשון, ואז 2 מ"ג/ק"ג לשבוע למשך 12 שבועות במקביל להמשך טיפול עם T במינון 80 מ"ג/מ2, ואז H במינון של 6 מ"ג/ק"ג אחת לשלושה שבועות למשך 39 שבועות). כלל הנשים שעברו BCS קיבלו טיפול קרינתי ואילו לנשים לאחר M נתנה בחירה אם לעבור הקרנות. מטופלות שקיבלו טיפול עם T-DM1 התחילו טיפול RT לאחר 12 שבועות של טיפול תרופתי, יחד עם המשך הטיפול עם T-DM1. מטופלות שקיבלו TH התחילו טיפולי RT לאחר סיום הטיפול עם מרכיב T, ועברו הקרנות במקביל להמשך טיפול עם H.

רישומי RT נבדקו רטרוספקטיבית על מנת לוודא שדות, מנות וגודל יחידות הקרינה. רעילות חמורה עקב RT נקבעה על ידי שני אונקולוגים מומחים לקרינה, אי-הסכמות בין אלו הכריע רופא שלישי.

497 נבדקות החלו את הטיפול לפי משטרי הטיפול (T-DM1- n=383, TH- n=114). 75.1% מהנבדקות היו עם סרטן שד חיובי לקולטני HER2, ו-3.8% סבלו ממעורבות מיקרוגרורתית בבלוטות לימפה. עבור 303 המטופלות שעברו BCS,י41.7% מהמטופלות בזרוע הטיפול עם T-DM1 ו-42.6% מזרוע הטיפול עם TH קיבלו טיפול ביחידות טיפול גדולות (Hypofractionated-HYPO; יחידת טיפול של לפחות 2.5 גריי); הקרנות לבלוטות לימפה ניתנו בקבוצות אלו בשיעורים של 1.3% ו-0%, בהתאמה. 3.4% ו-2.9% (בהתאמה) מהנבדקות קיבלו טיפול קרינתי חלקי לשד (Partial Breast Irradiation-PBI). מתוך 188 נבדקות שעברו כריתת שד מלאה, 4.3% עברו הקרנות (ביחידות הקרנה רגילות).

תוצאות המחקר הדגימו כי 33.2% מהמטופלות מקבוצת הטיפול עם T-DM1י(20.3% HYPO) ו-23.2% מקבוצת הטיפול עם THי(25%, HYPO) סבלו מתופעות רעילות דרגה 2 בעור. רק שתי נבדקות סבלו מרעילות דרגה 3 של העור, שתיהן מקבוצת הטיפול עם T-DM1, אחת קיבלה קרינה ביחידות גדולות והשניה ביחידות רגילות. חמישה מטופלות חוו פנומוניטיס לאחר ההקרנות (4 מקבוצת T-DM1י[1%], 1 מקבוצת TH [0.9%]). לשניים מאלו היה פנומוניטיס דרגה 3 (שתיהן קיבלו טיפול קרינתי HYPO;י2 מקבוצת T-DM1,י1 מקבוצת TH), השלושה הנותרים סבלו מפנומוניטיס דרגה 2 (שניהם מקבוצת T-DM1 ביחידות קרינה רגילות). שתי מטופלות סבלו משבר בצלע בצד החזה המוקרן (אחת מכל קבוצת טיפול).

שיעורי שרידות ללא מחלה פולשנית (invasive Disease Free Survival-iDFS) למשך 3 שנים עמד 97.8% עבור הנבדקים בקבוצת T-DM1 (רווח בר-סמך של 95%, 96.3-99.3) ו-93.4% בקבוצת TH (רווח בר-סמך של 95%, 88.7-98.2). מתוך 18 אירועים של חזרה של המחלה, זוהו 7 אירועים של חזרה מקומית מבודדת של המחלה (2 מקבוצת T-DM1 ו-5 מקבוצת TH; 5/7 היו עם HR+).

מסקנת החוקרים הייתה כי טיפול קרינתי נסבל היטב כאשר ניתן במקביל לטיפול תרופתי עם T-DM1 או H, ללא קשר לגודל יחידות הטיפול. הישנות מקומית לא הייתה נפוצה, מה שמעיד על היעילות הרבה שיש למשטר טיפול של תרופות מוכוונות ל-HER2 ביחד עם RT. ממצאים אלו מציעים כי ניתן לבחון את יעילות הטיפול עם מינוני RT יורדים.

מקור:

J.R. Bellow, et al. (2021) “Local Therapy Outcomes and Toxicity From the ATEMPT Trial (TBCRC 033), a Phase II Randomized Trial of Adjuvant T-DM1 vs. TH in Women With Stage I HER2 Positive Breast Cancer”. International Journal of Radiation Oncology*Biology*Physics, November 2021. Vol. 111, Issue 3, Supplement Page S34. doi.org/10.1016/j.ijrobp.2021.07.103

נושאים קשורים:  מחקרים,  HER2,  טרסטוזומאב אמטנזין,  פקליטקסל,  הקרנות,  רעילות
תגובות