מעכבי קלצינאורין (calcineurin) מקומיים משמשים לטיפול בויטיליגו שלא על פי התוויה, וקיים מחסור במחקרים מבוקרי אינבו עם סמיות, כדי לתמוך בשימוש בהם.
עוד בעניין דומה
בכתב העת Journal of Investigative Dermatology פורסם מחקר שנועד להשוות את היעילות של טאקרולימוס 0.1% במשחה לזו של תכשיר (vehicle) רה-פיגמנטציה לטיפול בחולים מבוגרים הסובלים מויטיליגו פנים.
המחקר שנערך היה רב-מרכזי אקראי, כפול סמיות, בן 24 שבועות, עם 24 שבועות נוספים של מעקב לאחר סיום הטיפול. נכללו בו מטופלים מבוגרים עם נגעי מטרה של ויטיליגו בפנים שהופיעו לאחרונה (<שנתיים), שלא חלו בהם שינויים בפיגמנטציה או בגודל בשלושת החודשים הקודמים למחקר. החולים טופלו בעזרת תכשיר או משחת טקרולימוס 0.1% פעמיים ביום.
התוצא העיקרי היה הצלחה טיפולית, שהוגדרה כשינוי של 75% ומעלה בפיגמנטציה של נגע היעד בשבוע 24 מהמצב הבסיסי, כפי שנמדד באמצעות תוכנת ImageJ. מדדי התוצאים המשניים היו שינוי בציוני ההערכה הגלובלית של הרופאים ובציוני שביעות הרצון של המטופלים, וכן בנתוני הבטיחות ובשיעור ההישנות בשבוע 48.
במחקר נכללו 42 חולים בסך הכול. הצלחה טיפולית הושגה בקרב 65% מהחולים שטופלו ב-tacrolimus לעומת 0% מהחולים שטופלו בתכשיר בשבוע 24 (P <0.0001). בשבוע 48 נצפו 40% הישנות בלבד.
לסיכום, יעילות השימוש במשחת טקרולימוס 0.1% פעמיים ביום לטיפול בויטילגו בפנים בקרב חולים מבוגרים, הייתה גבוהה יותר מזו של התכשיר במהלך 24 שבועות של התערבות ו-24 שבועות של מעקב.
מקור: