החמרה אקוטית של מחלת ריאות פיברוטית אדיופטית (Acute exacerbation of idiopathic pulmonary fibrosis, AE-IPF) גורמת לשרידות צפויה חציונית של 3 חודשים. השתלת ריאות הינה טיפול פוטנציאלי מציל חיים עבור AE-IPF. עם זאת, הידע הנוכחי בנוגע לתוצאי השתלות במהלך AE-IPF הינו מוגבל לכמה מחקרים רטרוספקטיביים קטנים, המדווחים רק על שרידות שנה אחת לאחר ההשתלה.

אוכלוסיית המחקר כללה מטופלים עם IPF הרשומים להשתלת ריאה במוסד אחד בין השנים 2012 ו-2016. החוקרים אספו ציוני הקצאת ריאה, אשפוזים ונתוני שרידות. התוצא העיקרי היה שרידות בקרב מטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה לעומת AE-IPF.

מתוך 89 מטופלים עם IPF הרשומים להשתלת ריאה, 52 הושתלו במהלך IPF יציבה ו-37 אושפזו עקב AE-IPF. מתוך 37 מטופלים אלו, 9 מתו לפני ההשתלה ו-28 הושתלו במהלך AE-IPF.י50% מהמטופלים שהושתלו במהלך AE-IPF מתו תוך זמן מעקב ממוצע של 1.6 ± 1.2 שנים בהשוואה ל-12% מהמטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה שמתו תוך זמן מעקב ממוצע של 2.6 ± 1.2 שנים. עקומת השרידות קפלן-מאיר שנה לאחר ההשתלה ו-3 שנים עבור מטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה היו 94% ו-90% בהתאמה לעומת 71% ו-60% במטופלים שהושתלו במהלך AE-IPFי(p=0.0001). ציון הקצאת ריאה מעל 80 ניבא יחס סיכונים לתמותה במהלך 3 שנים של 5.7 לעומת ציון נמוך מ-80 (רווח בר-סמך 95%, 2.33-14.0; p<0.0005).

לסיכום, מטופלים עם IPF שהושתלו במהלך AE-IPF חוו תוצאות גרועות בשרידות לטווח הארוך והקצר בהשוואה למטופלים שהושתלו במהלך IPF יציבה. מטופלים עם AE-IPF וציון הקצאת ריאה גבוה מאוד עשויים לא לחוות את היתרונות השרידותיים הצפויים מהשתלת ריאות.

מקור: 

Dotan, Y. et al. (2018)  Chest Journal. 154(4)