טקרולימוס לטיפול ביתר לחץ דם ריאתי

יתר לחץ דם ריאתי הינה מחלה קטלנית המאופיינת על ידי פגיעה חסימתית בכלי דם ריאתיים. הפעלת איתות BMPR2י(bone morphogenetic protein receptor 2) על ידי טקרולימוס הופכת פגיעת כלי דם חסימתית במודל מכרסמים עם יתר לחץ דם ריאתי (PAH). החוקרים בחנו את הבטיחות הסבילות של טיפול במינון נמוך של טקרולימוס בחולי PAH יציבים.

מחקר זה הינו מחקר פאזה IIa, אקראי, כפול סמיות עם קבוצת ביקורת אשר בוצע במשך 16 שבועות במרכז רפואי בודד. במחקר השתתפו חולי PAH עם תסמיני NYHAיII/III שקיבלו טקרולימוס עד להגעה לרמת בדם הקטנות מ-2 ננוגרם/מ"ל, 2-3 ננוגרם/מ"ל ו-3-5 ננוגרם/מ"ל. 23 חולים התחילו את המחקר ו-20 חולים נותרו במחקר בסיום המעקב.

החוקרים מצאו כי טקרולימוס נסבלת היטב לרוב כאשר תופעת הלוואי הנפוצה ביותר הינה בחילה או שלשול. לא נצפו זיהומי צנתר בחולים שקיבלו פרוסטציקלינים תוך-ורידיים. חולי PAH היו בעלי רמות ביטוי BMPR2 נמוכות באופן מובהק סטטיסטית בתאים מונונוקלאריים מדם היקפי לעומת מקרי ביקורת בריאים (13 מקרי ביקורת; p<0.005) אך רמות אלו השתפרו לאחר טיפול עם טקרולימוס. בעוד שהחוקרים הבחינו כי חלק מהחולים מגיבים עם עלייה משמעותית בביטוי BMPR2 ובנוסף שיפור במרחק הליכה של שש דקות ומאפיינים סרולוגיים ואקוקרדיוגרפיים של אי ספיקת לב, שינויים אלו לא היו מובהקים סטטיסטית.

מסקנת החוקרים היא כי טקרולימוס נסבלת היטב ומגבירה ביטוי BMPR2 בתת אוכלוסייה של חולי PAH. ממצאים אלו תומכים בביצוע מחקר פאזה IIb לבדיקת יעילות הטיפול.

מקור: 

Spiekerkoetter, E. et al.  (2017) European Respiratory Journal. 50, 1602449.