מחקר זה בוצע במטרה להעריך את ההיארעות, גורמי הסיכון והתוצאים של מחלת פנאומוקוק פולשנית בקרב אוכלוסיית נשאי HIV בישראל.
עוד בעניין דומה
בוצע מחקר מקרה-ביקורת מקונן עם תיקנון בקרב עוקבה לאומית, פרוספקטיבית ומבוססת-אוכלוסייה של מבוגרים עם מחלת פנאומוקוק פולשנית. כמו כן, נשאי HIV עם מחלת פנאומוקוק פולשנית הושוו אל מול אוכלוסיית נשאי HIV מבוגרים בישראל.
המחקר כלל תקופת זמן שהתחילה בהכנסת החיסון נגד פנאומוקוק לתוכנית החיסון הלאומית ביולי 2009 ונמשך עד יוני 2014.
כל נשא HIV בעוקבת מחלת הפנאומוקוק הפולשנית הותאם לארבעה נבדקי ביקורת שאינם נשאי HIV. בוצעה בדיקה לזיהוי זני הפנאומוקוק על ידי מעבדה מרכזית שהשתמשה בריאקציית Quellung.
זוהו 35 אירועים של מחלת פנאומוקוק פולשנית בקרב 33 נשאי HIV, עם חציון היארעות שנתית של 128/100,000 מקרים בקרב נשאי HIV לעומת 5.1/100,000 מקרים בקרב אוכלוסיית מבוגרים ללא HIV, אשר מתוקננת לפי גיל.
בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של נשאי HIV, נשאי HIV עם מחלת פנאומוקוק פולשנית השתמשו לעתים קרובות יותר בסמים בהזרקה לווריד, הם באו במקור ממדינה בה פנאומוקוק גרם למגפה כללית ולרוב היו אלו תושבים שאינם אזרחים ואין להם ביטוח בריאות.
שיעור הגברים המקיימים יחסי מין עם גברים היה נמוך יותר בעוקבת המחקר בהשוואה לאוכלוסיית נשאי HIV הכללית.
ההתייצגות הקלינית הנפוצה ביותר היתה דלקת ריאות (81%), בעוד שדלקת קרום המוח אירעה בקרב מטופל אחד בלבד.
התוצאים בקרב אוכלוסיית נשאי HIV היו דומים לאלו של אוכלוסיית המטופלים עם מחלת פנאומוקוק פולשנית ללא HIV.
זוהו 19 זנים של חיידק הפנאומוקוק, מתוכם 42% מכוסים בחיסון נגד 13 זני פנאומוקוק (13-valent pneumococcal vaccineי– PCV-13). עד שנת 2014. אף אחד מהמקרים של מחלת פנאומוקוק פולשנית בקרב נשאי HIV לא שויך לזן פנאומוקוק שכוסה ב-PCV-13.
מחקר זה מצא, כי רוב המקרים של מחלת פנאומוקוק פולשנית בקרב נשאי HIV אירעו בקרב אוכלוסיות שוליים עם גישה רעועה לשירותי בריאות. כמו כן, אירעה ירידה במקרי מחלת פנאומוקוק פולשנית שנגרמת על ידי זנים המכוסים ב-PCV-13.
http://www.tandfonline.com/doi/full/10.1080/21645515.2016.1229720