הערכת תגובה לטיפול בפיברוזיס ריאתי אידיופטי (IPF) הינה מורכבת עקב מהלך קליני וריאבילי. במחקר זה בדקו החוקרים את הוריאביליות בהתקדמות המחלה והעריכו את השפעתו של טיפול מתמשך בפירפנידון לאחר ירידה משמעותית קלינית ב-FVC.
עוד בעניין דומה
נכללו מטופלים ממחקרי ASCEND ו-CAPACITYי(n=1,247). מקדמי קורלציית פירסון שימשו בכדי לאפיין את הקשר בין שינויי FVC במהלך תקופות עוקבות של 6 חודשים, בקבוצת הפלצבו.
בנוסף, בקרב המטופלים שחוו ירידה של למעלה מ-10% ב-FVC, הושווה שיעור המטופלים שחוו ירידה נוספת של למעלה מ-10% ב-FVC או מוות, בין קבוצת הפירפנידון וקבוצת הפלצבו.
נצפה קשר חלש שלילי בין שינוי ב-FVC בתקופות עוקבות של 6 חודשים, בקבוצת הפלצבו (מקדם 0.146-, p<0.001), המעיד על וריאביליות גדולה. 34 מהחולים (5.5%) ו-68 (10.9%) מהחולים בקבוצת הפירפנידון והפלצבו, בהתאמה, חוו ירידה של יותר מ-10% ב-FVC עד החודש השישי במחקר.
במהלך 6 החודשים העוקבים, פחות מטופלים בקבוצת הפירפנידון בהשוואה לפלצבו חוו ירידה של יותר מ-10% ב-FVC או בתמותה (5.9% לעומת 27.9%, הבדל יחסי של 78.9%). נצפה מקרה אחד של מוות (2.9%) בקבוצת הפירפנידון ו-14 מקרי מוות (20.6%) בקבוצת הפלצבו (הבדל יחסי של 85.7%).
החוקרים מסכמים, כי הנתונים מצביעים על וריאביליות גדולה בהתקדמות המחלה בין החולים, וקיים קושי להעריך תגובה לטיפול על ידי מעקב אחרי שינויי FVC. בחולים אשר התקדמו תחת טיפול, טיפול מתמשך עם פירפנידון הוביל לסיכון נמוך יותר לירידה נוספת ב-FVC או לתמותה.