למרות הירידה בסיכון עם תרופות נשאפות, חלק מחולי COPD חווים החמרות תדירות. במחקר זה ניסו החוקרים לקבוע בצורה פרוספקטיבית את גורמי הסיכון להחמרות בחולים אלו.
עוד בעניין דומה
2,113 חולי COPD חולקו ל 4 קבוצות לפי תבנית הטיפול התרופתי: טיפול משולש עם טיוטרופיום בשילוב עם בטא אגוניסטים ארוכי טווח / סטרואידים נשאפים (ICS ± LABA), טיוטרופיום בלבד, ICS ± LABA, ומרחיבי סימפונות קצרי פעולה. תועדו מספר ההחמרות בקרב החולים ואותרו גורמי סיכון בקבוצות השונות באמצעות מודלים של רגרסיה לוגיסטית. עוד בוצעה השוואה של הסיכון להחמרה בקבוצת הטיוטרופיום אל מול ICS ± LABA.
המצאות של רפלוקס GI, מין נשי, ציון גבוה יותר ב St. George's Respiratory Questionnaire, היו קשורים כולם בסיכון מוגבר להחמרה בקבוצות הטיפול המרובה (רפלוקס OR 1.62-2.75, מין נשי OR 1.53 - 1.90י, SGRQי OR 1.02-1.03). חולים שנטלו ICS ± LABA או טיוטרופיום היו עם מאפייני בסיס דומים ובשל כך היה ניתן להשוות בין הקבוצות. בהשוואה זו על כי משתמשי טיוטרופיום הראו מגמה של פחות החמרות נשימתיות
(OR = 0.69 [95 % CI 0.45, 1.06], p = 0.09) בהשוואה למשתמשי ה ICS±LABA, במיוחד בחולים ללא אסטמה במקביל OR = 0.56 [95 % CI 0.31, 1.00], p =0.05.
כל קבוצת טיפול בקרב חולי COPD הדגימה תבנית יחודית של גורמי סיכון להחמרה נשימתית, כלי היכול לסייע לרופא המטפל בניהול המחלה. בהשוואה למטופלי ICS ± LABA, מטופלי טיוטרופיום הראו מגמה של פחות החמרות נשימתיות, במיוחד בקרב אלו ללא אסטמה במקביל.
מקור:
BMC Pulm Med. 2016 Feb 10;16(1):28. doi: 10.1186/s12890-016-0191-7.
Risk factors for COPD exacerbations in inhaled medication users: the COPDGene study biannual longitudinal follow-up prospective cohort.
Busch R1, Han MK2, Bowler RP3, Dransfield MT4, Wells JM5, Regan EA6, Hersh CP7; COPDGene Investigators.