שלושה EGFR-TKIs הושוו לטיפול כימותרפי סטנדרטי כטיפול בחולים עם סרטן ריאה מתקדם מסוג תאים לא קטנים (NSCLC) חיובי ל-EGFR. החוקרים ביצעו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה על ידי שימוש בהשוואות בלתי ישירות על מנת להעריך את היחס של סיכון/תועלת של כל אחת מהתרופות.
עוד בעניין דומה
EGFR-TKIs הדגימו עליונות לעומת כימותרפיה בהיבט של הישרדות ללא התקדמות מחלה. ההיתכנות היחסית של תגובה כוללת של גפטיניב לעומת ארלוטיניב היה 0.96 (95% רווח סמך 0.69-1.34), גפיטיניב לעומת אפאטיניב 0.91 (95% רווח סמך 0.67-1.23 ), ארלוטיניב לעומת אפאטיניב 0.94 (95% רווח סמך 0.65-1.35 ).
השוואות בלתי ישירות של בטיחות הראו סיכון יחסי לשלשולים עם גפטיניב לעומת ארלוטיניב של 0.8 (95% רווח סמך 0.63-1.01), גפטיניב לעומת אפאטיניב 0.29 (95% רווח סמך 0.2-0.41), ארלוטיניב לעומת אפאטיניב 0.36 (95% רווח סמך 0.25-0.54);
עבור פריחה: עם גפטיניב לעומת ארלוטיניב 1 (95% רווח סמך 0.82-1.22), גפטיניב לעומת אפאטיניב 0.41 (95% רווח סמך 0.25-0.65), ארלוטיניב לעומת אפאטיניב 0.41 (95% רווח סמך 0.25-0.65);
עבור היפרטרנסאמינאזמיה: עם גפטיניב לעומת ארלוטיניב 2.29 (95% רווח סמך 1.63-3.23).
החוקרים סיכמו, כי לא הודגמה עליונות מובהקת סטטיסטית של תרופה אחת מסוג EGFR TKI על פני האחרות בכל התוצאים שנבדקו. חשוב להדגיש, כי אף אחד מהמחקרים הקיימים לא הדגים שיפור משמעותי סטטיסטית בהיבט של שרידות כוללת בחולים עם סרטן ריאה מתקדם מסוג NSC חיובי ל-EGFR כאשר מטופלים ישירות ב-EGFR TKIs או כימותרפיה.
לכן, בהיעדר מידע על עדיפות TKI מסוים, יש להתאים את ההחלטות הטיפוליות למטופל בהתחשב בפרופיל הבטיחות השונה ובמטרה הטיפולית.