• יו"ר: ד"ר איתי בסר
  • מזכירת החברה: ד"ר אביבה וולף
  • גזבר: ד"ר סרגיו מרצ'בסקי
  • חברי ועד: ד"ר דורית יודשקין- פורת
  • ד"ר עמוס עברי
  • ד"ר טל קסלר
  • ד"ר חגית בוני-נח
  • ד"ר דניאל פיינגולד
  • ועדת ביקורת: ד"ר ארתורו לרנר, מר דודי גולד, לב שגל
חדשות

פיצויים בשל התמכרות להימורים עקב תרופה למחלת הפרקינסון

קופ"ח כללית תפצה חולה שהתמכר להימורים כתוצאה מתרופה למחלת הפרקינסון; ביהמ"ש קבע, כי משידעו הרופאים על ההתמכרות, היה עליהם להפסיק את הטיפול בתרופה

הימורים (צילום: אילוסטרציה)
הימורים (צילום: אילוסטרציה)

בסוף שנות התשעים אובחן התובע, אז בן 31, כסובל ממחלת הפרקינסון. כחלק מהטיפול התרופתי, הוא נטל תרופה בשם "רקוויפ" החל מחודש יולי 1999. לאחר זמן מה, במועד השנוי במחלוקת בין הצדדים, החל התובע לטענתו לגלות סימנים של התמכרות להימורים, למין ולקניות, ואף עשה ניסיון לגמילה מהימורים בין דצמבר 2004 ומאי 2005, ניסיון אשר לא צלח.

יצוין כי כיום, אין מחלוקת שהתנהגות התמכרותית היא אחת מתופעות הלוואי הנדירות של תרופת הרקוויפ, הכוללת גם הימורים בלתי מבוקרים, מיניות יתרה וקניות קומפולסיביות

בחודש יולי 2005 מסר התובע למנהל מחלקת הנוירולוגיה בה טופל כי הוא מכור להימורים מזה כשנה, אך לדעתו ההימורים אינם קשורים לרקוויפ כי הוא נוטל את התרופה כבר חמש שנים והיא עושה לו טוב, וגם מסר שהוא אינו מהמר מזה ארבעה חודשים. אז הוסבר לו אודות הקשר האפשרי בין התמכרותו לבין נטילת התרופה. נוכח מצג מתמשך שהציג התובע בפני רופאו לפיו נגמל מההתמכרות, המשיך ליטול את התרופה לתקופה נוספת עד יוני 2006, עד שבשל החמרה במחלתו הופסק הטיפול בה והוחלט על המשך טיפול תרופתי אחר (לבודופה) ואחריו נעלמו התופעות ההתמכרויות. עם זאת, זמן קצר לאחר החלפת התרופה הופיעו הפרעות ממוטוריות קשות ובמרץ 2009 עקב החמרה נוספת, עבר התובע טיפול DBS והשתלת אלקטרודה במוחו.

התובע הגיש תביעה שבה עתר לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התמכרותו להימורים, מין וקניות (Impulse Control Disorder). לטענתו, כתוצאה מההתמכרות הוא איבד את עבודתו כמורה, התגרש מאשתו, פגע בילדיו ובהוריו, חבריו ניתקו עמו קשר, כל רכושו ירד לטמיון ונותרה אצלו נכות פסיכיאטרית לצמיתות. התביעה הוגשה נגד קופ"ח כללית ונגד חברת התרופות GSK.

יצוין כי כיום, אין מחלוקת שהתנהגות התמכרותית היא אחת מתופעות הלוואי הנדירות של תרופת הרקוויפ, הכוללת גם הימורים בלתי מבוקרים, מיניות יתרה וקניות קומפולסיביות, וכי החל משנת 2005 נכלל מידע זה בעלונים לרופאים ולחולים בארץ ובעולם.

בתמיכה לתביעתו צירף התובע את חוות דעתו של ד"ר פ', מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אשר חיווה דעתו הן בשאלת האחריות הן בשאלת הנזק. הנתבעת 1 תמכה הגנתה בחוות דעת לעניין האחריות של פרופ' ר', מומחה בתחום הנוירולוגיה, אשר הגיש גם חוות דעת משלימה בנוגע לקיצור תוחלת חיים של חולי פרקינסון; וכן בחוות דעתה של ד"ר ק', מומחית בתחום הפסיכיאטריה, אשר התייחסה לנכותו של התובע. הנתבעת 2 (GSK) הגישה מטעמה את חוות דעתו של פרופ' ג', מומחה בתחום הנוירולוגיה. שני מומחים רפואיים מונו מטעם בית המשפט: פרופ' ו' בתחום הנוירולוגיה וד"ר א', מומחה בתחום הפסיכיאטריה.

ד"ר א' שמונה מטעם בית המשפט כמומחה בתחום הפסיכיאטריה העריך כי נותרה לתובע נכות נפשית צמיתה בשיעור 20%. לדעת המומחה עיקר נכות זו נובעת מהפגיעה העמוקה והנרחבת במרקם חייו של התובע, במצבו הקיומי, בהערכה ובתדמית העצמית, במעמדו החברתי, המשפחתי והכלכלי. פגיעה זו היא תוצאה מתמשכת של הפרעת ה- I.C.D שאמנם חלפה, אך תוצאותיה והשלכותיה הנפשיות נותרו. ד"ר א' הוסיף בחוות דעתו כי אף שבמקרים רבים נלווה למחלת הפרקינסון גם דיכאון, ככל שמדובר בתובע, אין עדות לקיומו של דיכאון לפני ובפרוץ מחלת הפרקינסון. בעדותו הבהיר ונימק כי חלקה של מחלת הפרקינסון במצבו הנפשי של התובע הוא מזערי, עד אחוזים בודדים.

השופטת מיכל שרביט קיבלה את התביעה, אך הבהירה כי במרבית הזמן שבו נטל התובע את תרופת הרקוויפ לא הייתה קיימת אינדיקציה רפואית מספקת שיכולה הייתה לתמוך במסקנה מדעית בדבר קשר סיבתי בינה ובין תופעות הלוואי הקשורות להתמכרויות,

בחקירת המומחה ביקשו הנתבעות לקעקע את מסד הנתונים העובדתי שעמד בפני המומחה, בעיקר בנוגע להיקף ההתמכרות, משכהּ וטיבהּ. אלא שהמומחה העיד באופן בהיר ומשכנע כי קביעתו בדבר הפגיעה שנגרמה לתובע כתוצאה מן ההתמכרות קשורה בתוצאות ההרסניות על חייו, הגירושין מאשתו, הקשר עם ילדיו, ההורים שאינם רוצים קשר עמו, הקשרים עם חבריו שנותקו ומצבו הכלכלי הקשה; ובהערכה העצמית שלו מתוך הבושה על אופן התנהלותו בתקופת ההתמכרות. מכאן, כך הבהיר המומחה, ששאלת היקף ההימורים והיקף הנזק הכלכלי שנגרם לתובע לא הם המשמעותיים, אלא תוצאות איבוד השליטה למשך תקופה משמעותית.

בהתייחס להתמכרות למין, על-פי עדות המומחה, זו היוותה חלק בהערכת נכותו של התובע, ואלמלא התמכרות זו הוא מעריך שהיה מקום להפחית בנכותו של התובע, בגלל ההתייחסות הערכית שיש בחברה, ובטח בחברה דתית אליה משתייך התובע, להתנהגות מינית פרועה או חריגה.

היות שתוצאות ההתמכרות, למצער להימורים, ביחסי התובע עם בני משפחתו וחבריו ומצבו הכלכלי מעוגנות לא רק בדברי התובע אלא גם בכתובים, ובעיקר בסיכום הטיפול במוסד רטורנו, השופטת אימצה את חוות דעתו של המומחה בדבר קיומה של נכות נפשית צמיתה שנגרמה לתובע כתוצאה מן ההתמכרות. השופטת קבעה שהתובע זכאי לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני, וממילא לא היה צורך לקבוע במדויק את שיעור הנכות הנוסף שנגרם בתקופה שבין יולי 2005 ליוני 2006 (מהמועד שהיה ידוע שהתמכרות היא חלק מתופעות הלוואי של התכשיר).

השופטת מיכל שרביט קיבלה את התביעה, אך הבהירה כי במרבית הזמן שבו נטל התובע את תרופת הרקוויפ לא הייתה קיימת אינדיקציה רפואית מספקת שיכולה הייתה לתמוך במסקנה מדעית בדבר קשר סיבתי בינה ובין תופעות הלוואי הקשורות להתמכרויות, ולמעט מקרים בודדים שדווחו בעולם לא הוצגה אסכולה רפואית או חשיבה מדעית שהכירה בקשר כזה. גם במוסד הגמילה בו שהה התובע במשך כחצי שנה, ובו עבדו מומחים להתמכרויות, לא היו מודעים לאפשרות הקשר בין הרקוויפ לבין ההתמכרות של התובע ואף הקפידו עמו הקפדה יתרה שייטול את התרופה.

לפיכך, בכל הנוגע לתקופה שמתחילת הטיפול התרופתי (יולי 1999) ועד למועד בו יידע התובע לראשונה את רופאו בדבר ההתמכרות בה לקה (יולי 2005), סברה השופטת כי אין לייחס רשלנות לרופאי הכללית שטיפלו בו. כך, היות שבאותה עת לא הוכר קשר אפשרי בין רקוויפ לבין התמכרות, לא היה על הרופא לציין זאת בפני התובע ובוודאי שאין בכך משום פגיעה באוטונומיה שלו או בצורך לקבל הסכמתו מדעת לטיפול. השופטת הדגישה כי באותה עת לא הוכר הדבר אף כתופעת לוואי נדירה של התרופה המעוררת שאלה האם יש לגלותה למטופל, אלא במידע אנקדוטלי בלבד שכלל לא הגיע לדרגה כזו שיש לראותו כתופעת לוואי מוכרת. לפיכך, אין גם לזקוף לחובת הרופא את היעדר המעקב הרפואי אחר התובע בהיבט זה של התמכרות. כפועל יוצא, אין גם רשלנות מצד חברת התרופות, שנתבעה גם היא, באי פרסום תופעת לוואי של התמכרויות בעלוני התרופה בתקופה זו.

למסקנה שונה, הגיע בית המשפט בכל הנוגע לתקופה השנייה שבה נטל התובע את התרופה, קרי מהמועד שבו יידע התובע את הרופא על התמכרותו להימורים. בעניין זה, קיבלה השופטת את דעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה מעת שנודע לרופא המטפל אודות ההתמכרות, המשך הטיפול ברקוויפ היה שגיאה שניתן היה למנעה. זאת, כיוון שההיגיון והשכל הישר מחייבים שלא להסתמך על אמירתו של מי שהודה שהיה מכור, כי אינו מכור עוד. בנסיבות אלה, כאשר הוא סבור שמבחינה רפואית יש להפסיק את הטיפול בתרופה בהתקיים הימורים, לא יכול היה הרופא להסתמך רק על דברי התובע עצמו והיה עליו לערוך בירור מספק יותר בנוגע לשאלה האם עודנו מכור אם לאו.

השופטת הדגישה כי העובדה שהתובע הכשיל במודע את רופאיו ומסר להם מידע מטעה אודות גמילתו מהימורים, אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים המטפלים לבין הנזק שנגרם לו בגין המשך ההתמכרות, שכן אין לייחס לתובע התנהגות מושכלת לאור העובדה שההחלטה התקבלה אצלו בעודו נתון להשפעות ההרסניות של ההתמכרות. כמו כן, יש לזכור כי לא דבק בו כל אשם בכך שלקה בהתמכרות עקב התרופה, ואין לראותו כמי שהכניס עצמו במודע למצב זה.

מנגד, קבעה השופטת, בשים לב לכך שהתנהלותו של התובע היא אשר גרמה להכשלת רופאיו, בוודאי שאין מדובר במקרה חריג או קיצוני של רשלנות שהתקיימה בו "מעין כוונה" או התנהגות הגובלת בזדון, באופן המצדיק פסיקת פיצויים עונשיים.

לאור האמור, קבעה השופטת כי ביחס לתקופה מיולי 2005 ועד הפסקת הטיפול ברקוויפ, יש למצוא רשלנות מצד רופאי הכללית שלא מיצו עד תום את הבירור בנוגע להתמכרותו של התובע ובחרו להמשיך בטיפול בתרופה שגרם להמשך תופעת ההתמכרות. עם זאת, אין להטיל כל אחריות על חברת התרופות בגין נזקו של התובע בתקופה זו, היות והמשך הטיפול היה פרי החלטה של הרופאים.

אשר לסוגיית הנזק, מצאה השופטת כי עדותו של התובע הייתה מעט מוגזמת וניכר בה רצונו להעצים את טענותיו בנוגע לרשלנות הנתבעות והיקף הנזק שנגרם לו כתוצאה מההתמכרות. כמו כן, בעדותו נתגלו אי התאמות בפרטים משמעותיים ביחס לדברים שמסר בתצהירו, והוא אף לא הביא מטעמו עדים נוספים לרבות מי מבני משפחתו או חבריו שיאשרו את התמונה שצייר בנוגע להשפעת התמכרותו על חייו וסביבתו הקרובה.

הטענה לגבי נזקים כספיים של התובע בשל ההתמכרות לא גובתה בדפי חשבון רציפים ואסמכתאות נוספות לגבי מכירת הדירה, עיקול רכוש, חשבון טלפון גבוה בשל ניהול שיחות ארוטיות בטלפון וכדומה. הוא גם לא הביא שום עד שיעיד על גודל ההימורים וההלוואות שנטל. כך, השופטת קבעה שהתובע לא הוכיח כלל הפסד כספי בתקופה מיולי 2005 ועד יוני 2006, שרק בגינה הוא זכאי לפיצוי. לא ניתן פיצוי איפוא בסעיף זה.

היות והתובע הפסיק ללמד כמורה בשל מחלת הפרקינסון והוא מקבל פנסיה ממשרד החינוך, לא קבלה השופטת את הטענה שהוא לא עובד בשל ההחמרה בשל התרופה... גם לא נקבעו לו פיצויים בשל צורך של עזרה של צד ג', כמו גם לא הוצאות לרבות החזר על עלות טיפול במוסד רטורנו.

השופטת הורתה שלא לנכות הפיצוי מהתשלומים שמקבל כגון קצבת נכות כללית, שירותים מיוחדים מן המוסד לביטוח לאומי ומפנסיית העבודה של התובע.

לסיכום, בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתו של החולה. השופטת קבעה כי לא היתה רשלנות מצד הרופאים המטפלים שכן במרבית התקופה שבה נטל התובע את התרופה, התנהגות התמכרותית לא הוכרה אפילו לא כתופעת לוואי נדירה שלה. עם זאת, קבעה השופטת, שמהמועד שבו הציג התובע את התמכרותו בפני הרופאים, היה עליהם להפסיק את הטיפול בתרופה. לאור האמור, תפצה קופת חולים כללית את התובע בסך של 70 אלף שקל, עבור נזק לא ממוני בלבד שנגרם לו.

http://www.takdin.co.il/Pages/Article.aspx?artId=4685655

הערות העורך:
האם אין לראות שום קשר בין האישיות הפרה-מורבידית של האדם להתמכרות או לראות כסיבה אפשרית להימורים את התגובה הפסיכולוגית של אדם שלוקה במחלה נוירולוגית קשה ומבקש בשעות הפנאי לחיות באינטנסיביות ובריגוש מלא את החיים עד להרס עצמי? גם מחלת הפרקינסון עצמה ידועה כמלווה בהתנהגות אימפולסיבית וזאת ללא קשר לטיפול התרופתי שניתן בעטיה. בנוסף, האם דיווחים אנקדוטליים בספרות מספיקים כדי לקבוע קשר סיבתי או שדרוש מחקר רציני ומבוקר עם התרופה הספציפית הזו? (ולא תיאורי מקרה בודדים או סדרה קטנה של חולים שנטלו התרופה ופיתחו הסיבוך)?!

יתר על כן, האם אצל אדם עם מחלת הסכיזופרניה וסיבוך של הטיפול התרופתי (תנועות לא רצוניות או סינדרום מטבולי), חובה להחליף את התרופה או שניתן רק לציין בתיק שהחלטנו להמשיך בטיפול מחשש של סיכון החולה בהידרדרות בגלל החלפה תרופתית? או שמא נהיה מועדים לתביעה?!!

בסיפא של דברי, אציין שתופעת הרישום של תופעות לוואי שונות בעלון התרופה היא בעייתית מבחינת הרופאים. בצד אחריות של חברת התרופות ושל הרופאים ליידע מטופלים על תופעות לוואי אפשריות, נראה שיש סחף רב ברישום של תופעות לוואי אפשריות, עדי כדי הפחדת החולים שקוראים עלון זה. השופטת בעצמה מצטטת (לפליאתי הרבה...) שבעלון הישן משנת 1999 צוין שהתרופה רקוויפ יכולה לגרום ל... הפרעת אישיות.

נושאים קשורים:  חדשות,  הפרעות אישיות,  רקוויפ,  התמכרות להימורים,  התמכרות למין,  תופעות לוואי,  פרקינסון,  רשלנות רפואית,  הימורים
תגובות
אנונימי/ת
22.02.2015, 21:31

כתבה מרתקת!

אנונימי/ת
22.02.2015, 21:35

הערות העורך בעלות ערך מוסף רב