היא שוכבת שם כבר מזמן ומחכה למיטה פנויה בטיפול נמרץ, אבל מנהל בית החולים הלאומי עסוק בעניינים אחרים וגם שביתת הרופאים הממושכת לא הביאה לה ישועה. בינתיים המתמחה הצעיר נטש את המחלקה בייאוש והרופא הבכיר סיים את עבודתו ויצא לקליניקה הפרטית להשלמת הכנסה.
עוד בעניין דומה
גם אם בהסכם עם האוצר הושגו תקנים נוספים וחל שיפור מסוים בשכר הרופאים, הוא רחוק מלהביא לרפורמה אמיתית בבריאות בישראל. ד"ר אידלמן עצמו הודה ("ידיעות אחרונות", 16 נובמבר 2011) שהסיסמה שליוותה את השביתה – "להציל את הרפואה הציבורית" – הייתה אולי יומרנית מדי. אם יימשכו תהליכי ההרס והסחף של מערכת הרפואה הציבורית נעמוד תוך שנים ספורות בפני מצב שבו ייאלץ האזרח לקנות שירותי רפואה בכסף מלא. לכן, גם לאחר שיחזרו המתמחים לעבודתם בבתי החולים בהסדר כזה או אחר, אסור להוריד את הנושא מסדר היום עד שהכנסת והממשלה ימציאו פתרונות מערכתיים ויסודיים לבעיה.
למנהיגים הפוליטיים אין אומץ לפתור את הבעיות הכרוניות של מערכת הבריאות ולכן הם נמנעים מלהתעמת עם מסקנות הוועדות שהם עצמם מינו
עתה כש"המשבר התורן" בעיצומו, שמעתי את חברת הכנסת אורית אדטו ואת מומחה הכלכלה סבר פלוצקר, קוראים להקים ועדת חקירה נוספת. אנחנו לא זקוקים לעוד ועדות, מאז קום המדינה הוקמו 19 ועדות חקירה למערכת הבריאות. מי שיחפור במחסני הכנסת ימצא תיקים עבי כרס ואלפי דפים מצהיבים של מסקנות והמלצות. הבעיה היא שלמנהיגים הפוליטיים אין אומץ לפתור את הבעיות הכרוניות של מערכת הבריאות ולכן הם נמנעים מלהתעמת עם מסקנות הוועדות שהם עצמם מינו.
ב-17 בדצמבר 2000, בתום בוררות של המגשר פרופ' מוטי מירוני (המגשר בסכסוך המתמחים הנוכחי), מינה ראש הממשלה דאז אהוד ברק את "הוועדה הציבורית לבחינת הרפואה הציבורית ומעמד הרופא בה". בכתב המינוי נאמר כי על הוועדה מוטלות כמה משימות: "להגדיר מחדש את המושג רפואה ציבורית, רפואה פרטית והקשרים שביניהם", לבדוק "האם הרפואה הציבורית תמשיך להיות יצרן ראשי ודומיננטי של שירותי רפואה לאוכלוסייה בישראל", "כיצד תישמר הרמה המקצועית של הרופאים בשרות הציבורי" וכן את "היחס בין השירותים הקהילתיים לבין אלה של בתי החולים".
בתי האב בישראל משלמים כיום באמצעות הקופות והביטוחים המשלימים יותר מרבע מהכנסותיהם עבור רכישת שירותי בריאות נוספים
מסקנות הוועדה פורסמו בתחילת שנת 2003, אך הן מעולם לא הגיעו לדיון מעשי ולא יושמו. לשם מה צריך עתה ועדה נוספת? כדי להרוויח זמן? הרי אם רצו מנהלי המו"מ שליחי הממשלה לבצע רפורמה אמיתית בבריאות, הם לא היו מגבילים את המו"מ לדיון על תקנים ועל שכר הרופאים.
עברו 8 שנים מאז פרסום דו"ח אמוראי, וברפואה הציבורית חל סחף נוסף. בתי האב בישראל משלמים כיום באמצעות הקופות והביטוחים המשלימים יותר מרבע מהכנסותיהם עבור רכישת שירותי בריאות נוספים. סל הבריאות לא גדל באופן משמעותי ולכן חולים קשים נאלצים לשלם מכיסם עבור תרופות וטכנולוגיות חדשות.
חוק הבריאות הממלכתי הביא לכך שקופות החולים מכתיבות לבתי החולים הממשלתיים תעריפים נמוכים שאינם מצדיקים את העלות. נוסף לכך חלה "פריחה" בלתי מבוקרת של תשתיות טכנולוגיות רפואיות יקרות, כגון מכוני דימות, חדרי ניתוח ומעבדות שנפתחו על-ידי הקופות והם מתחרים בבתי החולים הקיימים. התוצאה היא שבתי החולים הציבוריים, אשר נתונים בסד של תקנים ותקצוב ממשלתי, סובלים מגירעונות וממגבלות תקציב שאינם מאפשרים להם להתאזן ולהשקיע בשיפור תנאי האשפוז.
מאבק הרופאים הצעירים החזיר את מצוקת מערכת הבריאות לשיח הציבורי, אבל עוד ארוכה הדרך עד שנזכה לחזות ברפורמה מקיפה ויסודית במערכת הבריאות בישראל
בתי החולים היחידים שמצליחים להחזיק את הראש מעל המים הם אלה המצויים במרכז הארץ ושהשכילו לשלב שירותי ססיות באמצעות "קרנות מחקר". שירותים אלה לא תמיד מתאפשרים בבתי חולים בפריפריה, והפערים בין בתי החולים הולכים וגדלים. לאחרונה החלו כמה בתי חולים ציבוריים להציע שירותי תיירות מרפא לאזרחים זרים. אם הנושא לא יוסדר ולא יעוגן היטב בחוק, ייוותר על כנו החשש שהשירותים האלה באים על חשבון האזרח הישראלי.
למרבה האירוניה, דווקא בתקופת הכלכלה הניאו-ליברלית של ממשלת נתניהו נושא תאגוד בתי החולים אינו זוכה להתקדמות. למי שאינו זוכר, מדובר בתהליך יזום של התנתקות בתי החולים הציבוריים מבעלות המדינה והפעלתם על-ידי חברות לתועלת הציבור (חת"צ) שלא למטרות רווח. בתי חולים כאלו יכולים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם, לשלם שכר הוגן לרופאים ולהעניק רפואה ברמה גבוהה, ובכלל זה שירותי בריאות נוספים (שב"ן), שאסור להם לספק כיום.
מאבק הרופאים הצעירים החזיר את מצוקת מערכת הבריאות לשיח הציבורי, אבל עוד ארוכה הדרך עד שנזכה לחזות בהתגשמות של רפורמה מקיפה ויסודית במערכת הבריאות בישראל.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
