• יו"ר: פרופ' יוחאי אדיר
  • מזכיר ונציג ישראל ב-ERS: ד"ר אמיר בר שי
  • גזברית: ד"ר דניאל בן דיין
  • חברת ועד, עורכת האתר: ד"ר מיכל שטיינברג
  • חבר ועד: ד"ר דרור רוזנגרטן
דעות

הרפואה הציבורית מחכה גוססת במסדרון

אם יימשכו תהליכי ההרס והסחף של מערכת הרפואה הציבורית נעמוד תוך שנים ספורות בפני מצב שבו ייאלץ האזרח לקנות שירותי רפואה בכסף מלא

היא שוכבת שם כבר מזמן ומחכה למיטה פנויה בטיפול נמרץ, אבל מנהל בית החולים הלאומי עסוק בעניינים אחרים וגם שביתת הרופאים הממושכת לא הביאה לה ישועה. בינתיים המתמחה הצעיר נטש את המחלקה בייאוש והרופא הבכיר סיים את עבודתו ויצא לקליניקה הפרטית להשלמת הכנסה.

גם אם בהסכם עם האוצר הושגו תקנים נוספים וחל שיפור מסוים בשכר הרופאים, הוא רחוק מלהביא לרפורמה אמיתית בבריאות בישראל. ד"ר אידלמן עצמו הודה ("ידיעות אחרונות", 16 נובמבר 2011) שהסיסמה שליוותה את השביתה – "להציל את הרפואה הציבורית" – הייתה אולי יומרנית מדי. אם יימשכו תהליכי ההרס והסחף של מערכת הרפואה הציבורית נעמוד תוך שנים ספורות בפני מצב שבו ייאלץ האזרח לקנות שירותי רפואה בכסף מלא. לכן, גם לאחר שיחזרו המתמחים לעבודתם בבתי החולים בהסדר כזה או אחר, אסור להוריד את הנושא מסדר היום עד שהכנסת והממשלה ימציאו פתרונות מערכתיים ויסודיים לבעיה.

למנהיגים הפוליטיים אין אומץ לפתור את הבעיות הכרוניות של מערכת הבריאות ולכן הם נמנעים מלהתעמת עם מסקנות הוועדות שהם עצמם מינו

עתה כש"המשבר התורן" בעיצומו, שמעתי את חברת הכנסת אורית אדטו ואת מומחה הכלכלה סבר פלוצקר, קוראים להקים ועדת חקירה נוספת. אנחנו לא זקוקים לעוד ועדות, מאז קום המדינה הוקמו 19 ועדות חקירה למערכת הבריאות. מי שיחפור במחסני הכנסת ימצא תיקים עבי כרס ואלפי דפים מצהיבים של מסקנות והמלצות. הבעיה היא שלמנהיגים הפוליטיים אין אומץ לפתור את הבעיות הכרוניות של מערכת הבריאות ולכן הם נמנעים מלהתעמת עם מסקנות הוועדות שהם עצמם מינו.

ב-17 בדצמבר 2000, בתום בוררות של המגשר פרופ' מוטי מירוני (המגשר בסכסוך המתמחים הנוכחי), מינה ראש הממשלה דאז אהוד ברק את "הוועדה הציבורית לבחינת הרפואה הציבורית ומעמד הרופא בה". בכתב המינוי נאמר כי על הוועדה מוטלות כמה משימות: "להגדיר מחדש את המושג רפואה ציבורית, רפואה פרטית והקשרים שביניהם", לבדוק "האם הרפואה הציבורית תמשיך להיות יצרן ראשי ודומיננטי של שירותי רפואה לאוכלוסייה בישראל", "כיצד תישמר הרמה המקצועית של הרופאים בשרות הציבורי" וכן את "היחס בין השירותים הקהילתיים לבין אלה של בתי החולים".

בתי האב בישראל משלמים כיום באמצעות הקופות והביטוחים המשלימים יותר מרבע מהכנסותיהם עבור רכישת שירותי בריאות נוספים

מסקנות הוועדה פורסמו בתחילת שנת 2003, אך הן מעולם לא הגיעו לדיון מעשי ולא יושמו. לשם מה צריך עתה ועדה נוספת? כדי להרוויח זמן? הרי אם רצו מנהלי המו"מ שליחי הממשלה לבצע רפורמה אמיתית בבריאות, הם לא היו מגבילים את המו"מ לדיון על תקנים ועל שכר הרופאים.

עברו 8 שנים מאז פרסום דו"ח אמוראי, וברפואה הציבורית חל סחף נוסף. בתי האב בישראל משלמים כיום באמצעות הקופות והביטוחים המשלימים יותר מרבע מהכנסותיהם עבור רכישת שירותי בריאות נוספים. סל הבריאות לא גדל באופן משמעותי ולכן חולים קשים נאלצים לשלם מכיסם עבור תרופות וטכנולוגיות חדשות.

חוק הבריאות הממלכתי הביא לכך שקופות החולים מכתיבות לבתי החולים הממשלתיים תעריפים נמוכים שאינם מצדיקים את העלות. נוסף לכך חלה "פריחה" בלתי מבוקרת של תשתיות טכנולוגיות רפואיות יקרות, כגון מכוני דימות, חדרי ניתוח ומעבדות שנפתחו על-ידי הקופות והם מתחרים בבתי החולים הקיימים. התוצאה היא שבתי החולים הציבוריים, אשר נתונים בסד של תקנים ותקצוב ממשלתי, סובלים מגירעונות וממגבלות תקציב שאינם מאפשרים להם להתאזן ולהשקיע בשיפור תנאי האשפוז.

מאבק הרופאים הצעירים החזיר את מצוקת מערכת הבריאות לשיח הציבורי, אבל עוד ארוכה הדרך עד שנזכה לחזות ברפורמה מקיפה ויסודית במערכת הבריאות בישראל

בתי החולים היחידים שמצליחים להחזיק את הראש מעל המים הם אלה המצויים במרכז הארץ ושהשכילו לשלב שירותי ססיות באמצעות "קרנות מחקר". שירותים אלה לא תמיד מתאפשרים בבתי חולים בפריפריה, והפערים בין בתי החולים הולכים וגדלים. לאחרונה החלו כמה בתי חולים ציבוריים להציע שירותי תיירות מרפא לאזרחים זרים. אם הנושא לא יוסדר ולא יעוגן היטב בחוק, ייוותר על כנו החשש שהשירותים האלה באים על חשבון האזרח הישראלי.

למרבה האירוניה, דווקא בתקופת הכלכלה הניאו-ליברלית של ממשלת נתניהו נושא תאגוד בתי החולים אינו זוכה להתקדמות. למי שאינו זוכר, מדובר בתהליך יזום של התנתקות בתי החולים הציבוריים מבעלות המדינה והפעלתם על-ידי חברות לתועלת הציבור (חת"צ) שלא למטרות רווח. בתי חולים כאלו יכולים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם, לשלם שכר הוגן לרופאים ולהעניק רפואה ברמה גבוהה, ובכלל זה שירותי בריאות נוספים (שב"ן), שאסור להם לספק כיום.

מאבק הרופאים הצעירים החזיר את מצוקת מערכת הבריאות לשיח הציבורי, אבל עוד ארוכה הדרך עד שנזכה לחזות בהתגשמות של רפורמה מקיפה ויסודית במערכת הבריאות בישראל.

נושאים קשורים:  דעות,  מערכת הבריאות הציבורית,  הרפואה הציבורית,  מאבק הרופאים
תגובות
אהרון תומר
01.12.2011, 20:29

ישר כוחו של דר' אבנר רשף על אולם אין אני יכול שלא להביע תמיהה על פרשנותו להזנחת הטיפול ברפואה הציבורית על ידי המנהיגות הפוליטית כדבריו עקב חוסר אומץ "הבעיה היא שלמנהיגים הפוליטיים אין אומץ לפתור את הבעיות הכרוניות של מערכת הבריאות..."
לא בחוסר אומץ מדובר אלא בחוסר עניין ורצון. הבעיה העיקרית שנוצרה בארץ עם השנים היא הינתקות השלטון הישראלי מהעם וצרכיו. להסברת המצב מצורף מכתב ששלחתי בזמנו לתנועת המחאה.

"למטה המאבק שלום,
אני שמח מאוד לראות שירדתם לשורש הבעיה –"הממשלה התנתקה מהעם". האמת היא שהממשלה מנותקת מהעם זה זמן רב – ואתם הפעילים כדבריכם רק השבוע עמדתם על כך.
"העם בחר את הממשלה, אך הממשלה בחרה בבעלי ההון" – רק החלק השני נכון וכבר מבקר המדינה טבע את המונח "הון שלטון".
אך העם לא בחר את הממשלה וגם לא בחר את חברי הכנסת. ראשי הממסד הפוליטי הם שבחרו את חבריהם ולעם הגישו רשימות מוכנות לאשרור בלתי נמנע, זאת כדי שיוכלו לשלוט בו ולשים כפם על כספו ונכסיו. על מנת לעקר במידה רבה גם תלות זו חברו יחד קואליציה ואופוזיציה לשלטון יחדיו בעם – זה כבר שנים רבות.
מכאן, שבמציאות הישראלית אין עתידו הפוליטי של חבר הכנסת תלוי בעם – הוא תלוי אך ורק בראשי מפלגתו, והשירות למפלגה בלבד ולחבריו לשלטון – לא השירות לעם – הוא שיקבע את כניסתו לרשימה בבחירות הבאות.
בנוסף, חברו יחד הון ושלטון, זה תומך בעליית הפוליטיקאים לשלטון, ואלה גומלים לו במתן הרשאות והטבות נרחבות לשלוט כלכלית בעם ובנכסיו.
אטימות הממסד השלטוני הישראלי לעם ולצרכיו היא פועל יוצא של מציאות זו – בה השלטון אינו תלוי יותר למעשה בעם. אמנם עדין יכול העם לקבוע את יחסי הכוחות אך כאמור תלות זו מוקטנת בהרבה על ידי התחברות של המרכז והימין לחלוק יחדיו את עוגת השלטון.
הפתרון היחיד המתבקש ואשר רק הוא, במציאות הישראלית שנוצרה, יכול להעלות ארוכה להתנתקות הממסד הפוליטי מהעם וצרכיו – הוא חוק בחירות ישירות ואישיות לכנסת.
זו הדרך היחידה למיסוד תלות האיש הנבחר בבוחריו ולא רק בראשי מפלגתו. על המפלגה להציג לבוחר יותר ממועמד אחד לבחירה ועל הבוחר להחליט מי מבין האישים ראוי לתפקיד.
אם מעל הוא או לא מילא תפקידו כהלכה כנציג העם, יוחלף הוא בעתיד על ידי הבוחר באיש אחר, אף אם הוא מאותה המפלגה.
רק כך תתקיים הדרישה הבסיסיות לדמוקרטיה תקינה – שלטון העם, על ידי העם, למען העם.

כל זה לא בא להפחית ממאבקכם הצודק לשיפור מיידי של מצבו ואיכות חייו של העם העובד והמשרת.

תחזקנה ידיכם !"

פרופ' אהרון תומר

ד"ר שניידר
02.12.2011, 12:16

כל מי שעובד בביה"ח ציבורי יודע היטב שהאחראי הראשי להדרדרותהרפואה הציבורית הינן בראש וראשונה הקופות וזה ע"י מנגנון השב"נים.
אין שום סיכוי שזה ישתנה כיוון שאותן קופות מעודדות את מבוטחיהן להצטרף וזאת כמובן כדיי להרויח יותר כסף. ברגע שיש לך שב"ן ברור שתשתמש בו(מחוץ לביה"ח ציבורי) מהרבה סיבות שרובן ידועות לכולנו.
לכן כדאי להפסיק להלין ולגלגל עיניים בצדקנות.
מה שברור שפרופ' ברבש, מנהל איכילוב,צודק מאד כדאי להקשיב לו היטב ולקבל את הצעותיו ההגיוניות והנכונות.

יוסף פנסוף
04.12.2011, 10:11

הסיבות למשבר ברפואה בישראל הן רבות וניתן לנתחם מכמה זוויות אך לא מומלץ לנתק את משבר הזה מיתר בעיות המדינה (ראו ההפגנות של הקיץ האחרון).אנחנו (הרופאים-הרפואה בכלל) לא אי בודד. יש לנו למשל בעיות פוליטיות קשות כאשר העיקר שבהם היא העדר גבולות סופיות למדינה, לא רק כי שכנונו לא בדיוק מסמפטיים אותנו אלה גם כי בעצמנו לא החלטנו איפה למתוח את הגבול,תרתי משמע.
כמה כסף שפכנו על עזה כאשר בסופו של דבר התנתקנו ממנה ? מישהו יכול לדמיין מה היינו יכולים לעשות עם כל הכסף הזה ?
לפנינו כל יהודה ושומרון : זה יישאר שלנו לנצח או נחזיר חלק בעתיד ? לא יודעים כרגע אך כל עוד אנחנו שם יש לתחזק ,לפתח ולהגן על האוכלוסייה שלנו שם, וזה עולה הרבה כסף !כמה יכולה מדינה להצליח כלכלית כאשר שכבות שלמות בה לא משתתפות בחיים היצרניים שלה אך כן דורשות (ועוד איך מקבלות) שירותים ממנה ?
אז נכון שניתן לעשות הרבה יותר טוב עם מה שיש , ללא ספק.עדיין ,אם רוצים לתקן את כל הדורש תיקון אז או שמקטינים את המיטה או
שמגדילים את השמיכה. אחרת תמיד מישהו יישאר חשוף ומסכן ולא משנה כמה הוא צודק !