• יו"ר: פרופ' יוחאי אדיר
  • מזכיר ונציג ישראל ב-ERS: ד"ר אמיר בר שי
  • גזברית: ד"ר דניאל בן דיין
  • חברת ועד, עורכת האתר: ד"ר מיכל שטיינברג
  • חבר ועד: ד"ר דרור רוזנגרטן
דעות

המדינה מתנערת מאחריותה כלפי תושביה

הירידה בחלקה של ההוצאה לבריאות מהתמ"ג מלמדת על כך שקצבי הצמיחה של המשק הישראלי בשנים האחרונות פסחו במידה רבה על מערכת הבריאות בישראל, בדיוק כפי שפסחו על שירותים חברתיים אחרים בחברה הישראלית

באחרונה התפרסמו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המלמדים כי ב-2010 היה שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל 7.5%, לעומת כ-8% בתחילת העשור.

ירידה זו עומדת בניגוד למגמה הכלל עולמית. על פי הלמ"ס, ברוב מדינות OECD שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות כאחוז מהתמ"ג עלה ב-1995-2009 מ-7.4% ל-9.5%. לעומת זאת, שיעור ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל חזר לרמתו ערב הפעלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (1995).

בל נטעה לחשוב כי ירידה זו בהיקף ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל מצביעה על התייעלות המערכת: מקורה העיקרי של ירידה זו היה בבלימת היצע שירותי הבריאות (מיטות אשפוז וכוח אדם), שחיקת מקורות המימון של סל השירותים שבאחריות קופות החולים וצמצום היקף תקציב המדינה במימון ההוצאה הלאומית לבריאות. השפעתם המצטברת של מהלכים אלה באה לידי ביטוי בפגיעה באיכות השירות לציבור ובהעמקת הפערים בנגישות לשירותי בריאות.

הירידה בחלקה של ההוצאה לבריאות מהתמ"ג מלמדת על כך שקצבי הצמיחה של המשק הישראלי בשנים האחרונות פסחו במידה רבה על מערכת הבריאות בישראל - בדיוק כפי שפסחו על שירותים חברתיים אחרים בחברה הישראלית.

שיעור מיטות האשפוז הכלליות בישראל הוא מהנמוכים בעולם המערבי ובעשור האחרון חלה הקפאה כמעט מוחלטת של הגדלת מספר מיטות האשפוז הכללי. תשומות כוח האדם במערכת הבריאות, ובעיקר מספר הרופאים והאחיות, הוקפאו גם הם בעשור האחרון. הקפאת תשתיות אלה, בשילוב שחיקה מתמשכת במקורות למימון חוק ביטוח בריאות ממלכתי, הם הסיבה המרכזי לבלימת העלייה בהוצאה הלאומית לבריאות.

בעת כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי היה המימון הציבורי כ-70% מההוצאה הלאומית לבריאות, וההוצאה הפרטית היתה 30%. ב-2010 חלקה הציבורי של ההוצאה הלאומית לבריאות ירד לכ-62%. היקף המימון הציבורי בישראל הוא מנמוכים בעולם המערבי והוא מלמד על חיזוק הקשר בין קבלת שירותי בריאות והיכולת לשלם עבורם.

יש כיום יותר ויותר עדויות על חולים המוותרים על שירות רפואי חיוני כמו תרופות או ביקור אצל רופא כתוצאה מהצורך לשלם עבורם. תלות זו שבין כסף וקבלת שירותים מתחזקת בעיקר כשהפערים הכלכליים בקרב קבוצות שונות באוכלוסייה מתרחבים, כפי שאכן קורה בחברה הישראלית. שילוב שתי המגמות - התרחבותם של הפערים הכלכליים בחברה והעלייה במימון הפרטי במערכת הבריאות - יוצר את החפיפה בין דו"חות העוני, המתפרסמים מעת לעת, לדו"חות החולי.

צמצום המימון הפרטי בישראל מחייב העמדה של מקורות מימון ציבוריים אלטרנטיביים. הדרישה המקרו-כלכלית למעבר ממיסוי עקיף למיסוי ישיר משמעותה במגזר הבריאות צמצום היקפם של התשלומים הפרטיים לשירותי בריאות, המהווים את הדרך הרגרסיבית ביותר למימון המערכת, והגדלת המיסוי הישיר המיועד לבריאות, למשל, באמצעות ביטול תקרת התשלום של דמי ביטוח בריאות.

מגזר הבריאות הוא דוגמה אחת להתנערותה של המדינה מאחריותה כלפי תושביה. על רקע תשתית הנתונים שהוצגה ניתן להבין עד כמה חיוני הצורך בהחזרת אופייה הציבורי של מערכת הבריאות - בדיוק כפי שחזרה זו נדרשת בתחומים חברתיים אחרים העולים כיום במאבק על צדק חברתי.

*פורסם לראשונה ב'דה-מרקר'

נושאים קשורים:  דעות,  ביטוח בריאות,  מערכת הבריאות הציבורית,  הרפואה הציבורית,  חוק ביטוח בריאות
תגובות
ד"ר עוזי רביב
22.08.2011, 18:58

המדינה הפסיקה להתענין באזרחיה. מאחר ומרבית תושבי ישראל אינם טייקונים, אין סיבה להתענין בהם. ה"פרייארים" המשלמים מיסים, שירתו בצה"ל וממשיכים לשרת במילואים, הם, לכאורה, "אזרחים לדוגמא", אבל לא כך חושבים ראשי השלטון. ממדינה סוציאליסטית [השם ישמור!] הפכנו למדינה המקדת את הקפיטל [לא זה של מרקס זצ"ל]ומתייחסת לשיכבה צרה של בעלי הון, שלא פעם מסתבר שעשו את הונם על גבו של הציבור הנאנק תחת כובד המיסים הישירים והבלתי-ישירים, הפוגעים כולם ישירות בכיסו של המשלםץ. מצב האישפוז ומערכת הבריאות כולה הוא פועל יוצא של האידיאולוגיה השילטונית שלנו.

אהרון תומר
23.08.2011, 21:34

"המדינה מתנערת מאחריותה כלפי תושביה" טען בצדק פרופ' גבי בן נון. אכן אין הדבר מפליא לאור המגמה המתמשכת של ניתוק הממשל מן אזרחים. להלן מכתב קצר ששלחתי לפני ההפגנה למען "צדק חברתי" בתל אביב.
"למטה המאבק שלום,
אני שמח מאוד לראות שירדתם לשורש הבעיה –"הממשלה התנתקה מהעם". האמת היא שהממשלה מנותקת מהעם זה זמן רב – ואתם הפעילים כדבריכם רק השבוע עמדתם על כך.
"העם בחר את הממשלה, אך הממשלה בחרה בבעלי ההון" – רק החלק השני נכון וכבר מבקר המדינה טבע את המונח "הון שלטון".
אך העם לא בחר את הממשלה וגם לא בחר את חברי הכנסת. ראשי הממסד הפוליטי הם שבחרו את חבריהם ולעם הגישו רשימות מוכנות לאשרור בלתי נמנע, זאת כדי שיוכלו לשלוט בו ולשים כפם על כספו ונכסיו. על מנת לעקר במידה רבה גם תלות זו חברו יחד קואליציה ואופוזיציה לשלטון יחדיו בעם – זה כבר שנים רבות.
מכאן, שבמציאות הישראלית אין עתידו הפוליטי של חבר הכנסת תלוי בעם – הוא תלוי אך ורק בראשי מפלגתו, והשירות למפלגה בלבד ולחבריו לשלטון – לא השירות לעם – הוא שיקבע את כניסתו לרשימה בבחירות הבאות.
בנוסף, חברו יחד הון ושלטון, זה תומך בעליית הפוליטיקאים לשלטון, ואלה גומלים לו במתן הרשאות והטבות נרחבות לשלוט כלכלית בעם ובנכסיו.
אטימות הממסד השלטוני לעם וצרכיו היא פועל יוצא של מציאות זו – בה השלטון אינו תלוי למעשה יותר בעם. אמנם עדין יכול העם לקבוע את יחסי הכוחות אך כאמור תלות זו מוקטנת בהרבה על ידי התחברות של המרכז והימין לחלוק יחדיו את עוגת השלטון.
הפתרון היחיד המתבקש ואשר רק הוא, במציאות הישראלית שנוצרה, יכול להעלות ארוכה להתנתקות הממסד הפוליטי מהעם וצרכיו – הוא חוק בחירות ישירות ואישיות לכנסת.
זו הדרך היחידה למיסוד תלות האיש הנבחר בבוחריו ולא רק בראשי מפלגתו. על המפלגה להציג לבוחר יותר ממועמד אחד לבחירה ועל הבוחר להחליט מי מבין האישים ראוי לתפקיד.
אם מעל הוא או לא מילא תפקידו כהלכה כנציג העם, יוחלף הוא בעתיד על ידי הבוחר באיש אחר, אף אם מאותה המפלגה.
רק כך תתקיים הדרישה הבסיסיות לדמוקרטיה תקינה – שלטון העם, על ידי העם, למען העם.

כל זה לא בא להפחית ממאבקכם הצודק לשיפור מיידי של מצבו ואיכות חייו של העם העובד והמשרת.

תחזקנה ידיכם !"

פרופ' אהרון תומר